בְּמִדְבַּר ל״א · א׳

וּמַלֵיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר

וַיְדַבֵּר ה׳ וְגוֹ׳ לֵאמֹר נְקֹם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אִם הַדִּבּוּר בָּא לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל כַּנִּשְׁמָע מִתֵּיבַת ״לֵאמֹר״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״נִקְמוּ נִקְמַתְכֶם מֵאֵת״ וְגוֹ׳. וּבְמִדְרָשׁ תַּנְחוּמָא אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין וַיְדַבֵּר אֶלָּא לְשׁוֹן עַז וְכוּ׳, הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיֵּס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מִיתָתוֹ וְלֹא נִתְפַּיֵּס וְכוּ׳, אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: לִי רָאוּי מִיתָה שֶׁרָאִיתִי נִפְלָאוֹת וְכוּ׳, וּפִיְּסוֹ ה׳ בִּשְׁנֵי דְּבָרִים: אִם אַתָּה רוֹצֶה לִחְיוֹת שָׁנִים רַבּוֹת לֹא יִרְאוּ יִשְׂרָאֵל בְּמַפֶּלֶת אוֹיְבֵיהֶם וְלֹא תִּכָּבֵשׁ מִדְיָן לִפְנֵיהֶם וְכוּ׳, וְכֵיוָן שֶׁנִּתְפַּיֵּס מֹשֶׁה הָיָה קָשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקָּנַס עָלָיו מִיתָה וְכוּ׳, עַד כָּאן. הִנֵּה בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הִרְגִּישׁ בְּמַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ וְלִדְבָרָיו יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן. ״וַיְדַבֵּר״ לְשׁוֹן קוֹשִׁי, זֶה יִרְמֹז לִשְׁנֵי מִינֵי קוֹשִׁי: אֶחָד לְמֹשֶׁה עַל מִיתָתוֹ, וְאֶחָד בְּעֵינֵי ה׳ עַל שֶׁקָּנַס עַל יְדִידוֹ הַמִּיתָה. וְתֵיבַת לֵאמֹר נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז אֶל הַפִּיּוּס שֶׁפִּיֵּס ה׳ לְמֹשֶׁה לְהִתְפַּיֵּס לָמוּת מִטַּעַם ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ כָּאָמוּר בַּמִּדְרָשׁ. אוֹ יִרְצֶה בְּתֵיבַת לֵאמֹר לְהוֹדִיעַ רִצּוּי שֶׁרִצָּה מֹשֶׁה לַה׳ כְּדֵי שֶׁלֹּא יָמוּת, וְעָנָהוּ ה׳ ״נְקֹם״ וְגוֹ׳ פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּנְקֹם מֵאוֹיְבֵי יִשְׂרָאֵל.

וּלְפִי פְּשַׁט הַכָּתוּב יִתְבָּאֵר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וַיְדַבֵּר ה׳״ - אָמַר לְשׁוֹן דִּבּוּר, לוֹמַר דִּבֵּר אֵלָיו דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן כִּשְׁאָר כָּל הַצִּוּוּיִים שֶׁבַּתּוֹרָה. וְאָמְרוֹ לֵאמֹר כִּפְשָׁטָהּ - לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל כְּכָל ״לֵאמֹר״ הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכָאן צְרִיכָה לֵיאָמֵר יוֹתֵר מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת, לְפִי שֶׁאָמַר ״נְקֹם״ תָּבֹא לוֹ הַסְּבָרָא שֶׁהוּא לְבַד יַעֲשֶׂה הַנְּקָמָה כִּפְשַׁט הַמַּאֲמָר, וְאֵין זֶה דָּבָר זָר כִּי גִּבּוֹר חַיִל הָיָה וַה׳ בְּעֶזְרוֹ. וְצֵא וּלְמַד מִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל וְגוֹ׳ (שמואל א יד), וּמִכָּל שֶׁכֵּן מֹשֶׁה גִּבּוֹר הַגִּבּוֹרִים. לָזֶה אָמַר אֵלָיו לֵאמֹר לְיִשְׂרָאֵל. וְאָמְרוֹ נְקֹם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ: לְפִי שֶׁתָּלָה לוֹ ה׳ מִיתָתוֹ בְּנִקְמַת מִדְיָן, דִּכְתִיב ״אַחַר תֵּאָסֵף״ וְגוֹ׳, אָמַר אֵלָיו כִּי בְּמַה שֶׁיֹּאמַר הַדְּבָרִים הוּא לָהֶם, בָּזֶה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב שֶׁהוּא הַנּוֹקֵם, כִּי הוּא מוֹסֵר נַפְשׁוֹ מַמָּשׁ עַל הַדָּבָר, שֶׁהֲגַם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת כֵּן יָמוּת, אַף עַל פִּי כֵן יֹאמַר לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ. אֵין לְךָ קִיּוּם מִצְוַת ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ כָּזוֹ, וּבְסָמוּךְ יִתְבָּאֵר בְּאֹפֶן אַחֵר.