בְּמִדְבַּר ג׳ · נ׳

מֵאֵ֗ת בְּכ֛וֹר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לָקַ֣ח אֶת־הַכָּ֑סֶף חֲמִשָּׁ֨ה וְשִׁשִּׁ֜ים וּשְׁלֹ֥שׁ מֵא֛וֹת וָאֶ֖לֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

במילים פשוטות

הפסוק מוסר את סכום הכסף: מאת בכור בני ישראל לקח את הכסף, חמישה וששים ושלוש מאות ואלף בשקל הקודש. רש״י מפרט את החשבון: חמישה שקלים לגולגולת, למאתיים בכורות אלף שקל, לשבעים בכורות שלוש מאות וחמישים שקל, ולשלושה בכורות חמישה עשר שקל, בסך הכול אלף שלוש מאות וששים וחמישה שקל. לפי פשט הכתוב, זהו הסכום הכולל שגבה משה מבכורות ישראל העודפים, מחושב לפי חמישה שקלים לכל אחד משלוש מאות שבעים ושלושה הבכורות. אין בפסוק פרשנות נוספת מעבר לפירוט החשבון המדויק, והוא מסכם את שלב גביית כסף הפדיון, לפני שהכסף יימסר לאהרן ולבניו בפסוק החותם את הפרק.
מבוסס על רש״י · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

חמשה וששים ושלש מאות ואלף. כָּךְ סְכוּם הַחֶשְׁבּוֹן: חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת - לְמָאתַיִם בְּכוֹרוֹת אֶלֶף שֶׁקֶל, לְשִׁבְעִים בְּכוֹרוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל, וְשָׁלֹשׁ בְּכוֹרוֹת חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁקֶל; אָמַר, כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? בְּכוֹר שֶׁאֹמַר לוֹ תֵּן חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים, יֹאמַר לִי "אֲנִי מִפְּדוּיֵי הַלְוִיִּם". מֶה עָשָׂה? הֵבִיא שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף פְּתָקִין וְכָתַב עֲלֵיהֶם "בֶּן לֵוִי" וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה פְּתָקִין כָּתַב עֲלֵיהֶן "חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים", בְּלָלָן וּנְתָנָן בַּקַּלְפִּי, אָמַר לָהֶם, בּוֹאוּ וּטְלוּ פִתְקֵיכֶם לְפִי הַגּוֹרָל (סנהדרין י"ז):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מִן בּוּכְרַיָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְסִיב יָת כַּסְפָּא אֲלַף וּתְלַת מְאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ סִלְעִין בְּסִלְעֵי קוּדְשָׁא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מאת בכור בני ישראל לעיל קאי מאת בכור בני ישראל העודפים על פדויי הלוים ולקחת הכסף.

מקור: ספריא · נחלת הכלל