וּבַיּ֧וֹם הַחֲמִישִׁ֛י פָּרִ֥ים תִּשְׁעָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃

הפסוק מפרט את קורבנות היום החמישי: תשעה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים. אונקלוס מתרגם כפשוטו את פירוט הקורבנות. הפסוק קובע את מוסף היום החמישי, שבו מספר הפרים פחת שוב: תשעה פרים במקום עשרה. מספר האילים והכבשים נותר קבוע. הפסוק ממשיך את סדרת המוספים ההולכים ומתמעטים ברצף קבוע של פר אחד בכל יום. המבנה החוזר - שני אילים וארבעה עשר כבשים בכל יום, ומספר פרים היורד בהדרגה - נשמר גם ביום החמישי. הפסוק מבליט את הקצב הקבוע של הפחתת הפרים לאורך ימי החג, שירד עתה לתשעה. מגמת הירידה תימשך עד שבעה פרים ביום השביעי. כך נשמר ייחודו של חג הסוכות בעבודת המקדש, שבו הפרים לבדם משתנים במספרם, בעוד האילים והכבשים קבועים בכל הימים, במבנה חוזר ואחיד המבטא את סדר הקורבנות המיוחד של החג.