וּשְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד מִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכָּֽהּ׃ {ס}

הפסוק מוסיף שעיר עיזים אחד לחטאת ביום הרביעי, מלבד עולת התמיד מנחתה ונסכה. אונקלוס מתרגם כפשוטו שהשעיר לחטאת בא מלבד עולת התמיד. הפסוק קובע את קורבן החטאת של היום הרביעי, החוזר בכל ימי החג לצד העולות. שעיר החטאת קבוע בכל יום, בעוד מספר הפרים משתנה, והוא בא מלבד עולת התמיד הקבועה. הפסוק משלים את מוסף היום הרביעי בהוספת החטאת, ומדגיש שהכול בנוסף לעבודת התמיד. המבנה החוזר של כל יום כולל עולות משתנות במספרן, מנחות ונסכים לפי המספר, שעיר חטאת אחד קבוע, והכול מלבד התמיד. הפסוק ממשיך את הפירוט היומי המדוקדק המבטא את ייחוד קורבנות סוכות. החזרה על אותו מבנה בכל יום, בשינוי מספר הפרים בלבד, מלמדת על עקביות עבודת המקדש בחג. שעיר החטאת הקבוע מבטא את ממד הכפרה המלווה את שמחת החג לאורך כל ימיו.