מִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֡ם לַ֠פָּרִ֠ים לָאֵילִ֧ם וְלַכְּבָשִׂ֛ים בְּמִסְפָּרָ֖ם כַּמִּשְׁפָּֽט׃

הפסוק קובע שמנחות ונסכי היום הרביעי יהיו לפרים, לאילים ולכבשים במספרם כמשפט. אונקלוס מתרגם כפשוטו שהמנחות והנסכים לפי מספר הבהמות כראוי. הפסוק חוזר על הכלל שכמות המנחות והנסכים נקבעת לפי מספר הבהמות בכל יום. מכיוון שמספר הפרים פחת ביום הרביעי, גם כמות המנחות והנסכים המצורפת אליהם קטנה בהתאם, אך שיעור המנחה לכל בהמה נותר קבוע. הפסוק ממשיך את המבנה החוזר של פירוט קורבנות כל יום: לאחר מניין הבהמות באה קביעת המנחות והנסכים ההולמים את מספרן ״כמשפט״. החזרה על הנוסחה מדגישה את השמירה על סדר אחיד בעבודת המקדש לאורך כל ימי החג. ההבדל היחיד בין הימים הוא במספר הפרים היורד, בעוד היחס בין כל קורבן למנחתו ולנסכו נותר קבוע ומדויק. כך נשמרת עקביות בדיני המוסף, גם כאשר המספר הכולל של הקורבנות משתנה מדי יום.