וּבַיּ֧וֹם הָרְבִיעִ֛י פָּרִ֥ים עֲשָׂרָ֖ה אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃

הפסוק מפרט את קורבנות היום הרביעי: עשרה פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים. אונקלוס מתרגם כפשוטו את פירוט הקורבנות. הפסוק קובע את מוסף היום הרביעי, שבו מספר הפרים פחת שוב: עשרה פרים במקום אחד עשר. מספר האילים והכבשים נותר קבוע. הפסוק ממשיך את סדרת המוספים ההולכים ומתמעטים ברצף קבוע: בכל יום פוחת פר אחד. המבנה החוזר - שני אילים וארבעה עשר כבשים בכל יום, ומספר פרים היורד בהדרגה - נשמר גם ביום הרביעי. הפסוק מבליט את הקצב הקבוע של הפחתת הפרים לאורך ימי החג. עד כה ירד מספר הפרים משלושה עשר ביום הראשון לעשרה ביום הרביעי, וימשיך לרדת עד שבעה ביום השביעי. כך נשמר ייחודו של חג הסוכות בעבודת המקדש, שבו הפרים לבדם משתנים במספרם, בעוד שאר הקורבנות קבועים בכל הימים.