אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וּבְיוֹמָא תִנְיָנָא תּוֹרִין בְּנֵי תוֹרֵי תְּרֵי עֲשַׂר דִכְרִין תְּרֵין אִימְרִין בְּנֵי שְׁנָא אַרְבְּעָא עֲשַׂר שַׁלְמִין
Onkelos Numbers
בְּמִדְבַּר כ״ט · י״ז
וּבַיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֗י פָּרִ֧ים בְּנֵי־בָקָ֛ר שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר אֵילִ֣ם שְׁנָ֑יִם כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר תְּמִימִֽם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
במילים פשוטות
הפסוק מפרט את קורבנות היום השני של סוכות: שנים עשר פרים, שני אילים וארבעה עשר כבשים בני שנה תמימים. אונקלוס מתרגם כפשוטו. חזקוני מבאר שפרי החג הולכים ומתמעטים לפי שכל ישראל שוהים בירושלים כל שבעת הימים, מה שאין כן בשאר הרגלים, ואם יקריבו בשווה כל שמונת הימים יהיו למשא. הפסוק קובע את מוסף היום השני, שבו מספר הפרים פחת מן היום הראשון: שנים עשר פרים במקום שלושה עשר. מספר האילים והכבשים נותר קבוע. חזקוני מסביר את טעם ההדרגה בכך שישראל שוהים בירושלים כל ימי החג, ולכן הפחתת הקורבנות מקלה על ההוצאה. הפסוק ממשיך את סדרת המוספים ההולכים ומתמעטים: מדי יום פוחת פר אחד, עד שביום השביעי יקרבו שבעה פרים בלבד. כך נשמר המבנה המיוחד של קורבנות סוכות, שבו הפרים לבדם משתנים במספרם, בעוד האילים והכבשים קבועים בכל ימי החג.
מבוסס על אונקלוס, חזקוני · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
חזקוני
רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13וביום השני פרים, שנים עשר פרי החג הולכים ומתמעטים לפי שכל ישראל שוהין בירושלים כל הח׳ ימים מה שאין כן בשאר רגלים, ואם יראו שיקריבו בשוה כל השמנה ימים יהיו להם למשא מפני היציאה שתהיה מרובה.
Chizkuni