מִלְּבַד֙ עֹלַ֣ת הַבֹּ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר לְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֑יד תַּעֲשׂ֖וּ אֶת־אֵֽלֶּה׃

ה' מדגיש: מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, בר מעלת צפרא דהיא עלת תדירא תעבדון ית אלין. הפסוק מבהיר שקורבנות מוסף החג באים בנוסף לעולת התמיד של הבוקר, ואינם מחליפים אותה. הדגשה זו חוזרת בכל המוספים, ומלמדת שעולת התמיד נשארת הבסיס הקבוע של העבודה בכל יום, ועליה מתווספים קורבנות המוסף המיוחדים למועד. כך נשמר סדר הקדימה בעבודה: תחילה עולת התמיד הקבועה, ואחריה מוספי החג. עיקרון זה מבטא שהעבודה היומיומית הקבועה היא היסוד שעליו נבנית העבודה המיוחדת של המועדים. הפסוק מבטיח שגם בימי החג לא תתבטל עבודת התמיד, אלא תישאר כתשתית שעליה מתווספת קדושת המועד בקורבנותיו הנוספים.