וְנִסְכֵּיהֶ֗ם חֲצִ֣י הַהִין֩ יִהְיֶ֨ה לַפָּ֜ר וּשְׁלִישִׁ֧ת הַהִ֣ין לָאַ֗יִל וּרְבִיעִ֥ת הַהִ֛ין לַכֶּ֖בֶשׂ יָ֑יִן זֹ֣את עֹלַ֥ת חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה׃

ה' מפרט את נסכי מוסף ראש חודש: חצי ההין לפר, שלישית ההין לאיל, רביעית ההין לכבש יין, וקובע שזו עולת חודש בחודשו לחודשי השנה. רש״י מבאר ש״זאת עלת חדש בחדשו״ מלמד שאם עבר יומו בטל קורבנו ושוב אין לו תשלומין. אבן עזרא מבאר ש״בחדשו״ הוא כמו ״שבת בשבתו״. הפסוק משלים את מוסף ראש חודש בפירוט נסכי היין, שאף הם משתנים לפי גודל הבהמה. הביאור חוזר על העיקרון שאם עבר זמן המוסף ולא הוקרב, אין לו תשלומין. שיעורי הנסך שונים לכל בהמה: חצי הין לפר, שליש לאיל ורביע לכבש, בהתאמה לגודלן. כך נחתם מוסף ראש חודש, המבטא את קדושת התחדשות החודש. הקביעה ״לחודשי השנה״ מלמדת שמוסף זה נוהג בכל חודש וחודש לאורך השנה, כעבודה קבועה המציינת את מחזור הזמן.