בְּמִדְבַּר כ״ז · ג׳

והוא לא היה וגו'. לְפִי שֶׁהָיוּ בָאוֹת לוֹמַר בחטאו מת, נִזְקְקוּ לוֹמַר לֹא בְחֵטְא מִתְלוֹנְנִים וְלֹא בַעֲדַת קֹרַח שֶׁהִצּוּ עַל הַקָּבָּ"ה הָיָה, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ מֵת, וְלֹא הֶחֱטִיא אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ (ספרי); רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְקוֹשֵׁשׁ עֵצִים הָיָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִן הַמַּעְפִּילִים הָיָה (שבת צ"ו):

אָבוּנָא מִית בְּמַדְבְּרָא וְהוּא לָא הֲוָה בְּגוֹ כְנִשְׁתָּא דְאִזְדַמָנוּ עַל יְיָ בְּכְנִשְׁתָּא דְקֹרַח אֲרֵי בְחוֹבֵיהּ מִית וּבְנִין לָא הֲווֹ לֵיהּ

והוא לא היה. חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה':

כי בחטאו מת. אמר ר' יהודה הלוי הספרדי כי פי' כי בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו כאשר יאמר היום בעונותיו אירע לפלוני כך וכך ואיננו רחוק:

וְהוּא לֹא הָיָה לְפִי שֶׁבָּאוּ לוֹמַר "בְּחֶטְאוֹ מֵת", נִזְקְקוּ לוֹמַר לֹא בְּחֵטְא מִתְאוֹנְנִים וְלֹא בַּעֲדַת קֹרַח שֶׁהִצּוּ עַל הַקב״ה הָיָה, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הֶחֱטִיא אֲחֵרִים עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ז:ג׳). וְלֹא פֵּרֵשׁ לָמָּה הָיוּ בָּאוֹת לוֹמַר "בְּחֶטְאוֹ מֵת", אֶלָּא שֶׁתֹּאמַרְנָה ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״ כִּי כֵן הָרָאוּי לְהֵאָמֵר. אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קי״ח) הֻצְרְכוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בַּעֲדַת קֹרַח, לְפִי שֶׁעֲדַת קֹרַח לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְכֵן לַמִּתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח, כִּי נִשְׁמַע זֶה בָּעָם מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְכָךְ פֵּרֵשׁ ר״א וְאָמַר: חָשְׁבוּ הַבָּנוֹת כִּי לֹא יִירְשׁוּ הַנּוֹעָדִים עַל ה'. וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאָמְרוּ כָּכָה בַּעֲבוּר שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שׂוֹנֵא עֲדַת קֹרַח יוֹתֵר מִכָּל הַחוֹטְאִים שֶׁמֵּתוּ בַמִּדְבָּר, שֶׁהֵם הָיוּ הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ וְהַכּוֹפְרִים בְּכָל מַעֲשָׂיו, וְחָשְׁבוּ אוּלַי בְּשִׂנְאָתוֹ אוֹתָם יֹאמַר: ״אַל יְהִי לוֹ מוֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו, יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָם אֶל ה'״ (תהלים קט י״ב, י״ד). עַל כֵּן הוֹדִיעוּהוּ כִּי לֹא הָיָה מֵהֶם. וְרָמְזוּ עוֹד שֶׁאֵינוֹ בְּמֵתֵי הַמַּגֵּפוֹת אֲבָל בַּמִּדְבָּר מֵת עַל מִטָּתוֹ. וְטַעַם כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת - אָמְרוּ מֵת בַּמִּדְבָּר בַּעֲוֹנוֹ שֶׁלֹּא זָכָה לִיכָּנֵס בָּאָרֶץ, אוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי הַמְשׁוֹרֵר ז״ל שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהוּא דָּבֵק עִם ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בַּעֲוֹנוֹת אֵרַע כָּךְ וְכָךְ:

והוא לא היה בתוך העדה ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש.

אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר. טַעַם אָמְרוֹ מֵת בַּמִּדְבָּר, לִשְׁלֹל שֶׁלֹּא מֵת בְּמִצְרַיִם, וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה בֵּין לְמַאן דְּאָמַר נִתְחַלְּקָה לְבָאֵי הָאָרֶץ בֵּין לְמַאן דְּאָמַר נִתְחַלְּקָה לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם זוֹ הִיא עִקַּר טַעֲנָתָם, לְמַאן דְּאָמַר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם אָמְרוּ מֵת בַּמִּדְבָּר הֲרֵי שֶׁהָיָה מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְדִקְדְּקוּ גַּם כֵּן בְּתֵבַת בַּמִּדְבָּר לוֹמַר שֶׁהָיָה מִכְּלַל אוֹתָם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם גְּזֵרַת ״בַּמִּדְבָּר יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם״ (במדבר י״ד:כ״ט) הָא לָמַדְתָּ שֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּשֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם, וּלְמַאן דְּאָמַר נִתְחַלְּקָה הָאָרֶץ לְבָאֶיהָ הֲרֵי גַּם הוּא מוֹדֶה שֶׁתַּחְזֹר לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם וְיַנְחִילוּ בְּנֵיהֶם, וְנוֹגַעַת הַיְּרֻשָּׁה לָהֶם בַּחֲזָרָה.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵי הַזֹּהַר (זוהר ח״ב קנז.) שֶׁאָמַר כִּי הַמִּדְבָּר הוּא מְקוֹם שְׁלִיטַת ס״מ הָרָשָׁע, וְזוֹ סִבַּת פֵּרְעוֹן עֲוֹנָם תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי לְפִי שֶׁהָיוּ דּוֹרְסִים עָלָיו וְכוֹפִין אוֹתוֹ לֹא הָיוּ מַשִּׂיגִים גֶּדֶר זֶה לִשְׁלֹט עָלָיו עַד שֶׁהָיוּ מִתְרַפְּאִין מִנֶּגַע עֲוֹנָם, וְהוּא אָמְרוֹ מֵת בַּמִּדְבָּר פֵּרוּשׁ בִּשְׁבִיל הֱיוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר שֶׁזּוּלַת זֶה הָיָה ה׳ מַאֲרִיךְ אַפּוֹ עַד שֶׁהָיָה מְתַקֵּן מַעֲשָׂיו וְלֹא הָיָה מֵת.

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר (חלק ג רה:) כִּי ״בַּמִּדְבָּר״ לְשׁוֹן דִּבּוּר, כִּי בָּאוּ לְהָסִיר מִלֵּב מֹשֶׁה לְבַל יַחְשֹׁד אוֹתָם שֶׁיֵּשׁ בְּלִבָּם עָלָיו חָס וְשָׁלוֹם שֶׁיְּעַוֵּל מִשְׁפָּטָם, וְאָמְרוּ אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר פֵּרוּשׁ: אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיַּחְשְׁבוּ דָּבָר זֶה? הֲלֹא הֵמָּה רָאוּ אֶת אֲשֶׁר הֵמִית ה׳ אֲבִיהֶם בִּשְׁבִיל שֶׁדִּבֵּר בְּמֹשֶׁה, וְזֶה אוֹת לָהֶם לְהַרְחִיק מַחְשְׁבוֹת אָוֶן בְּאִישׁ אֱלֹהִים. וְאָמְרוּ רְאָיָה לַדָּבָר שֶׁמִּיתַת אֲבִיהֶם הָיְתָה בִּשְׁבִיל שֶׁדִּבֵּר בְּמֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה וְגוֹ׳, וְדָרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי) שֶׁכָּלְלוּ בְּדִבְרֵיהֶם עֲדַת מְרַגְּלִים וַעֲדַת קֹרַח וּמִתְלוֹנְנִים, וְהוּא לֹא הָיָה בֵּינֵיהֶם. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֶלָּא חֵטְא הַדִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי כַּמָּה כִּתּוֹת שֶׁל רֶשַׁע הָיוּ וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם. וְהוּא מַה שֶׁגָּמְרוּ אוֹמֶר כִּי בְחֶטְאוֹ לְשׁוֹן יָחִיד, פֵּרוּשׁ: חֵטְא אֶחָד הָיָה לוֹ וְלֹא יוֹתֵר. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוְּנוּ לְדַבֵּר דִּבְרֵיהֶם בִּפְנֵי כָּל הַנְּשִׂיאִים וְהָעֵדָה לְהַשְׁמִיעָם דְּבָרִים אֵלּוּ לְהַגְדִּיל אֵימַת מֹשֶׁה בְּלִבָּם. וְאֶפְשָׁר כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ ״לֵאמֹר אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר״, פֵּרוּשׁ: טַעַם ״וַתִּקְרַבְנָה לִפְנֵי וְגוֹ׳ וְלִפְנֵי״ וְגוֹ׳ לֵאמֹר דָּבָר זֶה - אָבִינוּ מֵת בִּשְׁבִיל שֶׁדִּבֵּר בְּמֹשֶׁה, הֲגַם שֶׁהָיָה צַדִּיק גָּמוּר וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ אֶלָּא חֵטְא אֶחָד.

וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבָה תְּמִיהַת הַתּוֹסָפוֹת שֶׁהִקְשׁוּ שָׁם בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (בבא בתרא קיח:) בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל ״וּלְמַאן דְּאָמַר לְבָאֵי הָאָרֶץ״ וְכוּ׳, שֶׁמִּדִּבְרֵי הַגְּמָרָא מוּכָח כִּי לְמַאן דְּאָמַר נִתְחַלְּקָה לְבָאֵי הָאָרֶץ לֹא נָטְלוּ הַבָּנוֹת חֵלֶק צְלָפְחָד הַנּוֹגֵעַ לוֹ לְעַצְמוֹ בְּנַחֲלָה, אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ לוֹ בְּנַחֲלַת חֵפֶר כְּשֶׁחָזְרוּ לוֹ בָּנָיו. אִם כֵּן לָמָּה הֻצְרְכוּ הַבָּנוֹת לוֹמַר ״וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה״ וְגוֹ׳, וַהֲלֹא אֲפִלּוּ בְּנֵי הָעֵדָה שֶׁל הַמְרַגְּלִים נָטְלוּ בִּזְכוּת אֲבִי אֲבִיהֶם? וּלְדַרְכֵּנוּ הֻצְרְכוּ לוֹמַר ״וְהוּא לֹא הָיָה״ וְגוֹ׳, לוֹמַר ״כִּי בְחֶטְאוֹ״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי. וְחוּץ מִדַּרְכֵּנוּ יֵשׁ לְיַשֵּׁב קֻשְׁיַת הַתּוֹסָפוֹת שֶׁהַבָּנוֹת לֹא יָדְעוּ שֶׁלֹּא נִקְנְסוּ הַמְּרַגְּלִים לִטּוֹל בַּחֲזָרָה בְּנִכְסֵי אֲבִיהֶם, וְחָשְׁבוּ שֶׁפָּקַע מֵהַמְּרַגְּלִים נַחֲלָה בָּאָרֶץ כָּל עִקָּר, לָזֶה הֻצְרְכוּ לוֹמַר ״וְהוּא לֹא הָיָה״ וְגוֹ׳.

וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. וְלֹא אָמְרוּ אֵין לוֹ, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים, וְהֶעֱלוּ בַּגְּמָרָא (יבמות סב:) שֶׁהוּא הַדִּין בְּנֵי הַבָּנוֹת, לָזֶה אָמְרוּ לֹא הָיוּ לוֹ כְּבָר אֲבָל יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ, וְהֵם אֲשֶׁר יָלְדוּ בְּנוֹתָיו שֶׁהֵם נִקְרָאִים גַּם כֵּן בָּנָיו: