וְרָאִ֣יתָה אֹתָ֔הּ וְנֶאֱסַפְתָּ֥ אֶל־עַמֶּ֖יךָ גַּם־אָ֑תָּה כַּאֲשֶׁ֥ר נֶאֱסַ֖ף אַהֲרֹ֥ן אָחִֽיךָ׃

כאשר נאסף אהרן אחיך. מִכָּאן שֶׁנִּתְאַוָּה מֹשֶׁה לְמִיתָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן (שם); דָּ"אַ - אֵין אַתָּה טוֹב מִמֶּנּוּ, "עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם" (דברים לב, נא), הָא אִם קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנְכֶם לְהִפָּטֵר (שם); בְּכָל מָקוֹם שֶׁכָּתַב מִיתָתָם כָּתַב סֻרְחָנָם, לְפִי שֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרָה עַל דּוֹר הַמִּדְבָּר לָמוּת בַּמִּדְבָּר בְּעָוֹן שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ, לְכָךְ בִּקֵּשׁ מֹשֶׁה שֶׁיִּכָּתֵב סֻרְחָנוֹ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ אַף הוּא מִן הַמַּמְרִים הָיָה, מָשָׁל לִשְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁלּוֹקוֹת בְּבֵית דִּין, אַחַת קִלְקְלָה וְאַחַת אָכְלָה פַגֵּי שְׁבִיעִית וְכוּ', אַף כָּאן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר מִיתָתָן הִזְכִּיר סֻרְחָנָן, לְהוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיְתָה בָהֶם אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד (יומא פ"ו):

וְתֶחֱזֵי יָתָהּ וְתִתְכְנֵּשׁ לְעַמָיךְ אַף אָתְּ כְּמָא דִי אִתְכְּנִישׁ אַהֲרֹן אָחוּךְ

כאשר נאסף אהרן אחיך על אשר לא קדשתם כך כתיב בפרש״‎י, חז״‎ק דפסוק זה אינו כאן אך הוא בפרשת האזינו וכאן כתיב כאשר מריתם פי וגו׳‎ אבל לפי הל׳‎ שבספרי ניחא כאשר מריתם פי במדבר צין רבי שמעון בן אלעזר אומר אף משה ואהרן בהכרת מתו שנא׳‎ על אשר לא קדשתם אותי הא אם קדשתם אותי עדיין לא הגיע זמנכם ליפטר. ושמא מפני כבודן של משה ואהרן לא נקט ליה בפרש״‎י למילתא דרבי שמעון בן אלעזר אלא למסקנא דמילתא.

וְרָאִיתָה אֹתָהּ. וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁכְּבָר אָמַר ״וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ״, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי חלק א קלו) שֶׁהֶרְאָהוּ ה׳ רְאִיָּה נִסִּית מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בְּשִׁעוּר עַיִן טִבְעִית לִרְאוֹת בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, זוּלַת בָּאוֹר הַגָּנוּז כַּיָּדוּעַ. וְלָזֶה הִבְטִיחוֹ וְאָמַר לוֹ וְרָאִיתָה אֹתָהּ, כִּי יָאִיר לְפָנָיו אוֹר הַחַיִּים. וּכְמוֹ כֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דברים לד:א) ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳״ וְגוֹ׳ לְהָעִיר עַל הָאָמוּר.

גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר וְגוֹ׳. יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני ריש פרשת מסעי) שֶׁאָמְרוּ שֶׁאָמַר אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה: אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ כֵּן הָיָה רוֹצֶה בַּדָּבָר מִקּוֹדֶם לָכֵן, וְהוּא אָמְרוֹ גַּם אָתָּה סָמוּךְ לְמַאֲמַר וְנֶאֱסַפְתָּ, לוֹמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נִרְתָּע מֵהָאֲסִיפָה, שֶׁמַּבְטִיחוֹ שֶׁגַּם הוּא יַחְפֹּץ וְיִרְצֶה לֵאָסֵף כְּשֶׁיִּרְאֶה עֲרֵבוּת הַמּוּשָּׂג בִּשְׁעַת מִיתָה, וְזֶה לְךָ הָאוֹת ״כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ״, שֶׁהוּא אָמַר לְךָ שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ וְכוּ׳, הֲרֵי שֶׁגַּם הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן יַסְכִּימוּ לֵאָסֵף. עוֹד יִרְצֶה לְהָעִירוֹ בַּמִּצְוָה הַמּוּטֶּלֶת עַל הַצַּדִּיקִים לַעֲשׂוֹת בִּשְׁעַת מִיתָה, וְהוּא שֶׁיַּצְדִּיק עָלָיו אֶת הַדִּין וְיַחְפֹּץ בִּגְזֵרַת מֶלֶךְ שֶׁתִּתְקַיֵּם, וְהוּא אָמְרוֹ וְנֶאֱסַפְתָּ וְגוֹ׳ גַּם אָתָּה, פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ אַתָּה תַּסְכִּים לֵאָסֵף, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים לא:ו) ״בְּיָדְךָ אַפְקִיד״.

וְאָמְרוֹ כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שם) שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן: ״אַהֲרֹן אָחִי, מְקֻבָּל עָלֶיךָ לָמוּת?״ אָמַר לוֹ: ״הֵן״. אָמַר לוֹ: ״נַעֲלֶה לָהָר״, מִיָּד עָלוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהוּא מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן, פֵּרוּשׁ, שֶׁהִסְכִּים גַּם הוּא עַל הָאֲסִיפָה. וְטַעַם הַדָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה ה׳ כְּסֵדֶר זֶה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִטּוֹל נֶפֶשׁ הַצַּדִּיק אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ לְרוֹב חִבַּת יְדִידָיו, גַּם שֶׁבָּזֶה יִשְׁלְמוּ הָאוֹשֶׁר הַשָּׁלֵם, כָּאָמוּר (דברים ו:ה) ״וּבְכָל נַפְשְׁךָ״.