עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וְגוֹ׳. צָרִיךְ עִיּוּן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן, וְלָמָּה קָרָא לְהַר נְבוֹ הַר הָעֲבָרִים, וּכְשֶׁאָמַר מֹשֶׁה ״יִפְקֹד אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת אִישׁ עַל הָעֵדָה״ לָמָּה לֹא בִּקֵּשׁ שֶׁיַּנְחִיל שְׂרָרָתוֹ לְבָנָיו.
וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לְמַעְלָה: ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁלְּכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַעֲבַרְתֶּם״, לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק, לְיָרְשׁוֹ לָמָּה לִי, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר אַף עַל פִּי שֶׁמַּנִּיחַ בֵּן אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי לְיָרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָרֶשֶׁת מַעֲלַת אָבִיו בְּתוֹרָה וְחָכְמָה וּשְׂרָרָה, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עֶבְרָה עָלָיו עַל שֶׁלֹּא הִדְרִיךְ אֶת בְּנוֹ שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לְמַלֵּא אֶת מְקוֹמוֹ. וּמְנָא לֵיהּ לְרַשִׁ״י זֶה, כִּי מִצְּלָפְחָד לֵיכָּא לְמֵילַף, שֶׁהֲרֵי לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁסָּמַךְ עַל סְמִיכַת פָּרָשַׁת ״עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה״, שֶׁלְּכָךְ קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ ״הַר הָעֲבָרִים״ כִּי עָלָיו נִתְמַלֵּא ה׳ עֶבְרָה עַל מֹשֶׁה עַל שֶׁלֹּא הִדְרִיךְ אֶת בָּנָיו שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְיָרְשׁוֹ, שְׂרָרָתוֹ וּנְבוּאָתוֹ הַתְּלוּיָה בַּהֲכָנַת כֹּחַ הַמְקַבֵּל. וּמִלָּשׁוֹן זֶה הֵבִין מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ לְבָנָיו. וְכֵן פֵּרֵשׁ מֹשֶׁה הַדָּבָר, שֶׁאָמַר (דברים ג כו-כח): ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ וְגוֹ׳, הוֹרָה בְּאֶצְבַּע שֶׁזּוֹ הִיא הָעֶבְרָה שֶׁנִּתְעַבֵּר ה׳ בּוֹ, שֶׁיַּנְחִיל שְׂרָרָתוֹ לִיהוֹשֻׁעַ וְלֹא לְבָנָיו. וּמֵאַחַר שֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהַדָּבָר נִמְנַע, אָמַר מִיָּד: ״יִפְקֹד אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת״ וְגוֹ׳. וְעַיֵּן לְמַעְלָה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (טו ד) בְּפָסוּק ״לֹא יִירָשְׁךָ זֶה״. וְאַף עַל פִּי שֶׁלְּיָרְשׁוֹ לֹא יִתְיַשֵּׁב עַל זֶה הָאֹפֶן אֵצֶל צְלָפְחָד, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לָשׁוֹן זֶה בַּעֲבוּר מֹשֶׁה כָּאָמוּר. וְאֵצֶל צְלָפְחָד יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵין לְשׁוֹן ״וְהַעֲבַרְתֶּם״ יוֹצֵא מִידֵי פְּשׁוּטוֹ, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: אִלּוּ נֶאֱמַר ״וּנְתַתֶּם״, הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁעוֹד שֵׁם הַמֵּת יִקָּרֵא עַל נַחֲלָתוֹ, כִּי מַה לִּי אִם הַנַּחֲלָה נְתוּנָה לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ; וּמִדְּקָאָמַר ״וְהַעֲבַרְתֶּם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְתוּנָה לְבִתּוֹ, מִכָּל מָקוֹם דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֶעֱבִיר נַחֲלָתוֹ מִיּוֹצְאֵי חֲלָצָיו אֶל שֵׁבֶט אַחֵר, וּכְאִלּוּ לֹא זָכָה שֶׁזַּרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ. מִזֶּה אָנוּ לְמֵדִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה, כִּי לֹא זָכָה לְהָקִים שְׁמוֹ עַל נַחֲלָתוֹ.
וְיֵשׁ עוֹד בְּדָבָר זֶה סוֹד הַנִּמְשָׁךְ מִסּוֹד הַיְצִירָה, כְּאָמְרוּ רז״ל (ברכות ס): אִישׁ מַזְרִיעַ תְּחִלָּה יוֹלֶדֶת נְקֵבָה, וְאָמְרוּ הַמְפָרְשִׁים שֶׁהַזֶּרַע הָרִאשׁוֹן נִפְסָד וְהַבָּא אַחֲרוֹנָה נִשְׁאָר קַיָּם, וּלְעוֹלָם מִזֶּרַע אִשָּׁה נוֹלֶדֶת הַנְּקֵבָה. וְאִם כֵּן דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֵין הַבַּת מִזַּרְעוֹ.
