מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה כַּאֲשֶׁר֩ צִוָּ֨ה יְהֹוָ֤ה אֶת־מֹשֶׁה֙ וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּצְאִ֖ים מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
כאשר צוה וגו'. שֶׁיְּהֵא מִנְיָנָם מִבֶּן עֶשְֹרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים" וגו' (שמות ל'):
מִבַּר עַשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא כְּמָא דְפַקֵיד יְיָ יָת משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל דִנְפָקוּ מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם
מבן עשרים שנה. והטעם שנשאו את חשבונם כאשר צוה ה' את משה:
וטעם ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים. כי היו בספורים רבים מיוצאי מצרים והקרוב להיותם חצים והחל מראובן בספורים הראשונים במדבר סיני:
כאשר צוה ה׳ את משה ובני ישראל היצאים מארץ מצרים שיהיו נמנים מבן עשרים שנה ומעלה כמו כן נמנו מבן עשרים שנה ומעלה.
מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה לֹא הִזְכִּיר הַמִּסְפָּר שֶׁעָלָיו חוֹזֵר מַאֲמַר מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְאִם סָמַךְ שֶׁעַל הַמִּסְפָּר הוּא אוֹמֵר כְּאָמוּר בְּסָמוּךְ, אִם כֵּן גַּם מַאֲמַר מִבֶּן עֶשְׂרִים וְגוֹ׳ הָיָה לוֹ לִסְמֹךְ שֶׁהוּזְכַּר בְּסָמוּךְ וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְהַזְכִּירוֹ. וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה שֶׁבָּא הַמִּסְפָּר בְּעַרְבוֹת מוֹאָב גַּם כֵּן לְהַרְאוֹת שֶׁלֹּא חָסְרוּ עַל יָדוֹ, יִתְחַיֵּב הַדָּבָר לִמְנוֹת גַּם הַקְּטַנִּים, שֶׁזּוּלַת זֶה אֵין שֶׁבַח שֶׁלֹּא חָסְרוּ כִּי לְעוֹלָם חָסְרוּ אֶלָּא שֶׁגָּדְלוּ הַגְּדָיִים וְנַעֲשׂוּ תְּיָשִׁים, וְיֵשׁ מָקוֹם לוֹמַר כִּי לְכֻלָּן מָנָה, לָזֶה אָמַר ״מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה״, וְנָתַן הַכָּתוּב טַעַם לַדָּבָר כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ כִּי אִם הָיָה הַדָּבָר מִצַּד מֹשֶׁה לְבַד לְהַחְזִיר הַצֹּאן בְּמִנְיָן וְלֹא הָיָה דְּבַר ה׳ אֶלָּא לְצַוּוֹתוֹ עַל הַדָּבָר, דִּכְתִיב: ״שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ״ וְגוֹ׳, לֹא הָיָה מֹשֶׁה מוֹנֶה אֶת יִשְׂרָאֵל לִרְצוֹנוֹ הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טַעַם בַּדָּבָר, לָזֶה לֹא מָנָה אֶלָּא מִבֶּן עֶשְׂרִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה וְגוֹ׳.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיּוֹצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. אֵין יָדוּעַ הַכַּוָּנָה בְּמַאֲמָר זֶה. וְרַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא אָמַר כִּי יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהָיוּ בַּסְּפוּרִים רַבִּים מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם. וְאֵין טַעַם לָמָּה יוֹדִיעַ הַכָּתוּב עִנְיָן זֶה, וְעוֹד וַדַּאי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיוּ בָהֶם מִיּוֹצְאֵי מִצְרַיִם שֶׁלֹּא נִגְזְרָה גְּזֵרָה אֶלָּא עַל הַיּוֹצְאִים מִבֶּן עֶשְׂרִים. וְאוּלַי שֶׁכַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁנִּמְנוּ וְנִמְצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמִסְפַּר הַיּוֹצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא כַּמִּסְפָּר שֶׁבְּפָרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, שֶׁשָּׁם הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וּמִסְפָּר זֶה עָלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁחָסֵר לַמִּסְפָּר בַּמִּדְבָּר. וְאֵין חִיּוּב עַל מֹשֶׁה אֶלָּא לְהַחְזִיר בַּמִּנְיָן שֶׁהֻפְקְדוּ אֶצְלוֹ בַּתְּחִלָּה, וְהִנֵּה הוּא מִסְפָּרָם שָׁלֵם. וְשִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל״ עָלָה מִנְיָנָם לְמִנְיַן הַיּוֹצְאִים וְגוֹ׳ וְלֹא לְמַטָּה מֵהֶם. אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי מִסְפָּרָם הָיָה כְּסֵדֶר מִסְפַּר הַיּוֹצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁמָּנוּ לְמִשְׁפָּחוֹת, דִּכְתִיב (בראשית מ״ו:י׳): ״בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא, בְּנֵי שִׁמְעוֹן יְמוּאֵל וְיָמִין״ וְגוֹ׳, כְּמוֹ כֵן מִסְפָּר זֶה הָיוּ מוֹנִים לְמִשְׁפָּחוֹת כָּרָשׁוּם בָּעִנְיָן, וְלֹא כְּדֶרֶךְ שֶׁנִּמְנוּ בְּמִדְבַּר סִינַי שֶׁלֹּא הֻזְכַּר שָׁם פְּרָטֵי הַמִּשְׁפָּחוֹת.
