בְּנֵ֣י גָד֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִצְפ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַצְּפוֹנִ֔י לְחַגִּ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחַגִּ֑י לְשׁוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּנִֽי׃

הכתוב עובר למנות את בני גד למשפחותם: צפון, חגי, שוני. תרגום אונקלוס מתרגם את הכתוב כפשוטו, בני גד לזרעיתם. חזקוני מעיר שהשם ״צפון״ הוא ״צפיון״ הנזכר בין יורדי מצרים, כלומר אותו אדם בשינוי קל של השם. הפסוק פותח את מניין שבט גד, שחנה בדגל ראובן בצד הדרום. המבנה החוזר של הזכרת ראש המשפחה ואחריו שם המשפחה על שמו נמשך גם כאן. השינויים הקלים בשמות בין רשימת יורדי מצרים לרשימת המשפחות במדבר מלמדים על ההשתלשלות של הדורות, ומחייבים לעיתים השוואה בין המקורות כדי לזהות את אותו אדם המופיע בשמות מעט שונים בשתי הרשימות.