בְּמִדְבַּר כ״ה · י״ג

וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

הברית שניתנה לפינחס תהיה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוהיו וכיפר על בני ישראל. רש״י מבאר שאף שכבר ניתנה כהונה לזרע אהרן, היא ניתנה רק לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחר המשחתם, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא נכלל בה עד עתה, וכאן זכה בכהונה בזכות מעשהו. אבן עזרא מעיר שהמילה ״אחריו״ מלמדת שפינחס מת ואינו אליהו כפי שסבורים חלק, ומבאר שקנאתו נבעה מאהבתו את ה'. הפסוק מדגיש שהכהונה הפכה לירושה קבועה לפינחס ולצאצאיו בזכות קנאותו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והיתה לו. בְרִיתִי זֹאת:

ברית כהנת עולם. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְּנָה כְהֻנָּה לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, לֹא נִתְּנָה אֶלָּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁנִּמְשְׁחוּ עִמּוֹ וּלְתוֹלְדוֹתֵיהֶן שֶׁיּוֹלִידוּ אַחַר הַמְשָׁחָתָן, אֲבָל פִּינְחָס שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם לָכֵן וְלֹא נִמְשַׁח לֹא בָא לִכְלַל כְּהֻנָּה עַד כָּאן; וְכֵן שָׁנִינוּ בִזְבָחִים (דף ק"א) לֹא נִתְכַּהֵן פִּינְחָס עַד שֶׁהֲרָגוֹ לְזִמְרִי:

לאלהיו. בִּשְׁבִיל אֱלֹהָיו, כְּמוֹ "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי" (במדבר י"א), "וְקִנֵּאתִי לְצִיּוֹן" (זכריה ח') - בִּשְׁבִיל צִיּוֹן:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְהֵי לֵיהּ וְלִבְנוֹהִי בַּתְרוֹהִי קְיַם כְּהֻנַת עֲלָם חֲלַף דִי קַנֵי קֳדָם אֱלָהֵהּ וְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

Onkelos Numbers

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומלת אחריו. לאות שמת ואינו אליהו כלל וכבר פירשתיו כי נגיד היה עליהם וגם שהיה בימי פילגש בגבעה:

אשר קנא לאלהיו. מאהבתו את השם גם עשה טובה לישראל ודרך דרש האב כפר ובניו יכפרו:

On Your Way

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ברית כהנת עולם כל כהנים גדולים שהיו במקדש אפילו בתחלת בית שני היו מפנחס כדכתיב בדברי הימים ואלעזר הוליד את פנחס וגו'.

Chizkuni

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

תַּחַת אֲשֶׁר וְגוֹ׳ וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳. נָתַן טַעַם לְמָה שֶׁבָּחַר לוֹ יָהּ לְזַכּוֹת הַכְּהוּנָּה לְפִינְחָס בְּתוֹרַת מַתָּנָה מֵה׳, וְלֹא מִכֹּחַ אָבִיו, אָמַר תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו - הוּא עָשָׂה לֵאלֹהָיו וְחָשׁ עַל כְּבוֹדוֹ, גַּם אֱלֹהָיו יְרוֹמְמֵהוּ בְּאֵין צֹרֶךְ לוֹ לֵיהָנוֹת בִּיקָרוֹ מִיקַר אָבִיו. וּכְנֶגֶד מַה שֶׁאָמַר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם וְגַם תִּהְיֶה לְזַרְעוֹ וְגוֹ׳, אָמַר וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - פֵּרוּשׁ, שֶׁעָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין יִשְׂרָאֵל וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְהִנִּיחַ לְיִשְׂרָאֵל מֵחֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, לָזֶה יִהְיֶה לוֹ בְּרִית הַשָּׁלוֹם מֵהֶם. וּכְשֵׁם שֶׁהַהֲטָבָה אֲשֶׁר הֵטִיב בְּכַפָּרַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִיא הֲטָבָה נִמְשֶׁכֶת, שֶׁכָּל דּוֹר וָדוֹר הַבָּא בָּא מִכֹּחַ הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר כִּפֵּר עֲלֵיהֶם, וְלָזֶה כְּמוֹ כֵן תִּהְיֶה נִמְשֶׁכֶת הֲטָבָתוֹ גַּם כֵּן, וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם.

וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כא,ג?) שֶׁאָמְרוּ פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ אֲשֶׁר הוּא עָתִיד לְבַשֵּׂר עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הָאַחֲרוֹן, וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב בַּמֶּה זָכָה לְמַעֲלָה זוֹ לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עדיות פ״ח מ״ז) אֵין אֵלִיָּהוּ בָּא אֶלָּא לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, וְהוּא אָמְרוֹ פִּינְחָס וְגוֹ׳ הֵשִׁיב וְגוֹ׳ בְּקַנְאוֹ וְגוֹ׳, כָּפַל לוֹמַר שְׁתֵּי קְנָאוֹת לִרְמֹז לַקִּנְאָה שֶׁקִּנֵּא בִּזְמַן זֶה וְלַקִּנְאָה שֶׁקִּנֵּא פַּעַם שְׁנִיָּה בִּימֵי אַחְאָב, כְּאָמְרוֹ (מלכים א יט:יד) ״קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה׳״, גַּם שָׁם כָּפַל לוֹמַר ״קַנֹּא קִנֵּאתִי״ לִרְמֹז לִשְׁתֵּי קְנָאוֹת, אַחַת בִּימֵי מֹשֶׁה וְאַחַת בִּימֵי אַחְאָב.

לָכֵן אָמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁהוּא הַבְּרִית שֶׁכָּרַת עִם הָאָבוֹת לָתֵת לָהֶם עֲשָׂרָה עֲמָמִין, וְזֶה יִקָּרֵא בְּרִית שָׁלוֹם כִּי אָז יִהְיֶה שָׁלוֹם בְּכָל הָעוֹלָם, דִּכְתִיב (ישעיה יא:ז): ״וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה וְגוֹ׳ לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ: וְגוֹ׳. בְּרִית זֶה יִהְיֶה לוֹ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהֵשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת וְגוֹ׳, דִּכְתִיב (מלאכי ג:כג) ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֶת אֵלִיָּה״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ בִּפְרָטוּת וְלֹא שִׁתֵּף עִמּוֹ זַרְעוֹ, וְאַחַר כָּךְ אָמַר בְּרִית הַכְּהֻנָּה: ״וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם״. וְגָמַר אוֹמֶר תַּחַת פֵּרוּשׁ שְׁנֵי יִעוּדִים אֵלּוּ הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵי דְּבָרִים שֶׁעָשָׂה: בְּרִית שָׁלוֹם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, כָּאן רָמַז בְּמַה שֶׁקִּנֵּא בִּימֵי אַחְאָב עַל שֶׁעָזְבוּ אֱלֹהִים וְהָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר לֵאלֹהָיו שֶׁנִּתְקַנֵּא עַל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים ו:טו) ״כִּי אֵל קַנָּא״ וְגוֹ׳ עַד שֶׁאָמְרוּ כָּל הָעָם (מלכים א יח:לט) ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״ וְגוֹ׳. לָזֶה גַּם כֵּן הוּא יְבַשֵּׂר בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִהְיֶה ה׳ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד, שֶׁהוּא גַּם כֵּן סוֹד ״ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים״.

וְאָמְרוֹ וַיְכַפֵּר וְגוֹ׳, הוּא כְּנֶגֶד יִעוּד ״וְהָיְתָה לּוֹ וְגוֹ׳ בְּרִית כְּהֻנַּת״, כִּי זֶה הוּא לוֹ חֵלֶק אֲשֶׁר כִּפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ כֵן יִהְיֶה תָּמִיד מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (ויקרא ד:כ) ״וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן״.

Vocalized Edition