מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

מה טבו אהליך. עַל שֶׁרָאָה פִתְחֵיהֶם שֶׁאֵינָן מְכֻוָּנִין זֶה מוּל זֶה:

משכנתיך. חֲנִיּוֹתֶיךָ, כְּתַרְגּוּמוֹ; דָּבָר אַחֵר, מה טבו אהליך - מַה טֹּבוּ אֹהֶל שִׁילֹה וּבֵית עוֹלָמִים בְּיִשּׁוּבָן, שֶׁמַּקְרִיבִין בָּהֶן קָרְבָּנוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:

משכנתיך. אַף כְּשֶׁהֵן חֲרֵבִין, לְפִי שֶׁהֵן מַשְׁכּוֹן עֲלֵיכֶם, וְחֻרְבָּנָן כַּפָּרָה עַל הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ" (איכה ד'), וּבַמֶּה כִלָּה? (שם) "וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן" (תנחומא משפטים):

מָה טָבָא מַשְׁכְּנָךְ יַעֲקֹב בֵּית מֵישְׁרָךְ יִשְׂרָאֵל

מה טבו. פעל עבר כמו כי אורו עיני:

מה טבו אהליך יעקב ברכן בלשון זה לפי שיעקב נקרא איש תם יושב אהלים.

מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל כַּת שֶׁקּוֹבְעִים עִתִּים לַתּוֹרָה, וְכַת שֶׁעוֹסְקִים בָּהּ יָתֵד הַתְּקוּעָה. כְּנֶגֶד בַּעֲלֵי עִתִּים אָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב כְּאֹהֶל זֶה שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ, וּכְנֶגֶד כַּת הַתְּקוּעָה אָמַר מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל:

עוֹד נִתְכַּוֵּן כְּנֶגֶד שְׁנֵי זְמַנִּים: א׳ שֶׁהָיוּ בַּמִּדְבָּר שֶׁהָיָה ה׳ בֵּינֵיהֶם בָּאֹהֶל, דִּכְתִיב (שמות כ״ו:ז׳) ״וְעָשִׂיתָ וְגוֹ׳ לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן״, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ״. ב׳ שֶׁהָיוּ בוֹ בַּיִּשּׁוּב, דִּכְתִיב (מלכים א׳ ח:יב) ״ה׳ אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל״, וּכְנֶגְדּוֹ אָמַר ״מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. וְאָמַר לְשׁוֹן רַבִּים לְפִי שֶׁיֵּשׁ הַדְרָגוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, מִשְׁכָּן לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת.