כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. בְּסַנְהֶדְרִין (קה:) אָמְרוּ: טוֹבָה קְלָלָה שֶׁל אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם, אֲחִיָּה קִלְלָם בְּקָנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א׳ יד טו): ״וְהִכָּה ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם״, מַה הַקָּנֶה אֵינוֹ עוֹמֵד כִּי אִם בִּמְקוֹם מַיִם וְגִזְעוֹ מַחֲלִיף וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּים כוּ׳, אֲבָל בִּלְעָם בֵּרְכָם בְּאֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם כוּ׳. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁכִינָה דְּקָאָמְרָא הָכֵי, וּפֵרוּשׁוֹ דָחוּק. וְנִרְאֶה שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, כִּי מִבִּרְכוֹתָיו שֶׁל בִּלְעָם אָנוּ לְמֵדִין מַה הָיָה בְּלִבּוֹ לְקַלְּלָם, וּבְוַדַּאי הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהַמְשִׁילָם לִסְתַם אֶרֶז שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם מַיִם, כְּדֵי לְהַשְׁלִיט בָּהֶם עַיִן הָרַע, כִּסְתַם אֶרֶז שֶׁעַל יְדֵי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ הַכֹּל מִסְתַּכְּלִין בּוֹ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי שֶׁיָּרוּם וְנִשָּׂא וְגָבֹהַּ מְאֹד יִתְּנוּ הָאֻמּוֹת בָּהֶם עֵינֵיהֶם. וַיַּהֲפֹךְ ה׳ אֶת הַקְּלָלָה וְנָתַן חַכָּה לְתוֹךְ פִּיו לֵאמֹר, אֱמוֹר ״כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם״, שְׁטָר וְשׁוֹבְרוֹ עִמּוֹ, כִּי הַמַּיִם מְגִינִין עָלָיו, כִּי רֹב תַּחְתִּיתוֹ מְכֻסֶּה בַּמַּיִם וְאֵינוֹ נִרְאֶה כָּל כָּךְ גָּבוֹהַּ, וְהַמַּיִם מַצִּילִין אוֹתוֹ מִן הָעַיִן הָרַע כְּמוֹ הַדָּגִים. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם דִּמְיוֹן הַקָּנֶה טוֹב מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא מוֹרֶה עַל הַהַכְנָעָה, כִּי הוּא נִכְנָע מִפְּנֵי הָרוּחַ, וְזֶהוּ תַּקָּנָתוֹ. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית כ.) שֶׁזָּכָה הַקָּנֶה לִטּוֹל מִמֶּנּוּ קוּלְמוֹס לִכְתּוֹב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁאֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת כִּי אִם בִּנְמוּכֵי רוּחַ כְּקָנֶה וְלֹא בְּמִי שֶׁהוּא קָשֶׁה כָּאֶרֶז. וּמִכָּל מָקוֹם הָאֶרֶז הָעוֹמֵד עֲלֵי מַיִם דּוֹמֶה קְצָת לְקָנֶה מִצַּד הֱיוֹתוֹ מְכֻסֶּה קְצָת, כִּי גַם זֶה מוֹרֶה קְצָת עַל הַהַכְנָעָה. לְכָךְ אָמַר מִיָּד: ״יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו״, מִן הַדַּלִּים הַנִּכְנָעִים בְּטֶבַע יִזַּל מַיִם שֶׁל הַתּוֹרָה.
וְכַאֲשֶׁר רָאָה בִּלְעָם שֶׁלֹּא יָכוֹל לָהֶם בְּשׁוּם צַד, הוֹדָה וְאָמַר שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה וְגוֹ׳, כִּי הָרָעָה הַיְינוּ לְקַלֵּל, וְהַטּוֹבָה לְבָרֵךְ אוֹתָם בְּקוֹל גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁקְּלָלָה תֵּחָשֵׁב לָהֶם, וְטוֹבָה זוֹ גְּרוּעָה הִיא מִסְּתָם רָעָה, יַעַן כִּי אֵין פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִים. עַל כֵּן הִקְדִּים הַטּוֹבָה לָרָעָה בְּדֶרֶךְ לֹא זוֹ אַף זוֹ. וְאַחַר כָּל הַנְּבוּאוֹת אָמַר ״הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי״, אֵין הַפֵּרוּשׁ סִלּוּק נְבוּאָה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן הוּא מִתְנַבֵּא וְהוֹלֵךְ, אֶלָּא שֶׁאָמַר הִנְנִי הוֹלֵךְ לְהִתְנַבְּאוֹת מַה שֶּׁיַּעֲשׂוּ הָעָם הַזֶּה לְעַמִּי. לְפִיכָךְ ״לְכָה אִיעָצְךָ״ וְגוֹ׳, כִּי זֹאת הָעֵצָה אֵיךְ תִּנָּצֵל מֵהֶם.
וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁאָמַר לוֹ: אִיעָצְךָ שֶׁתִּהְיֶה שֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, מֵאַחַר שֶׁשָּׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ, מַה לְּךָ לִדְאֹג עַל הֶעָתִיד, כִּי ״אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ״ יִהְיֶה ״בְּאַחֲרִית הַיָּמִים״, וְאַךְ שָׁלוֹם יִהְיֶה בְּיָמֶיךָ. לָכֵן הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט. וְעִקַּר הָעֵצָה רְמוּזָה בְּתֵיבַת ״לְכָה״, רוֹצֶה לוֹמַר עַתָּה לְכָה וְכַלֵּךְ מִדֶּרֶךְ זוֹ. וְהָרָמוּז בִּ״לְכָה״ זֶה ״אִיעָצְךָ״, שֶׁלְּעֵת עַתָּה תֵּלֵךְ לְךָ וְתַנִּיחַ הַדָּבָר, כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד.
