נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
נפל וגלוי עינים. פְּשׁוּטוֹ כְתַרְגּוּמוֹ - שֶׁאֵין נִרְאֶה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב; וּמִדְרָשׁוֹ: כְּשֶׁהָיָה נִגְלֶה עָלָיו לֹא הָיָה בוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְנוֹפֵל עַל פָּנָיו, לְפִי שֶׁהָיָה עָרֵל, וּמָאוּס לִהְיוֹת נִגְלֶה עָלָיו בְּקוֹמָה זְקוּפָה לְפָנָיו:
אֵימַר דִשְׁמַע מֵימַר מִן קֳדָם אֵל וְחֵזוּ מִן קֳדָם שַׁדַי חָזֵי שְׁכִיב וּמִתְגְלֵי לֵיהּ
נפל. כמו תרדמה נפלה על אברם:
וגלוי עינים. אף על פי שהוא ישן הוא רואה בעיניו כטעם ולבי ער:
אשר מחזה שדי יחזה - פעמים נופל שוכב בלילה ופעמים גלוי עינים ביום. כי עתה היו נבואות הללו ביום. כמו נופלים על פני השדה בשאול. שובבים.
אשר מחזה שדי יחזה לשון נבואה כמו ודבר מה יראני והגדתי לך.
נְאֻם שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה. כִּי כָל סוּמָא נִקְרָא בִּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״סַגִּי נְהוֹר״, לְפִי שֶׁהָרְאִיָּה הַלְּבָבִית וּסְתַם רְאִיַּת עֵינַיִם מַכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, וּבְהִתְחַזֵּק אֶחָד מֵהֶם יֶחֱלַשׁ הַשֵּׁנִי. עַל כֵּן הָרְאִיָּה הַשִּׂכְלִית הַפְּנִימִית גְּדוֹלָה אֵצֶל הַסּוּמִים, כִּי לֹא יַטְרִידֵם הָרְאוּת הַגַּשְׁמִי. וְכֵן יֵשׁ נוֹהֲגִין לְהַעְצִים עֵינֵיהֶם בְּעֵת קָרְאָם ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ׳, כְּדֵי לְחַזֵּק הַכַּוָּנָה הַלְּבָבִית, וְיִהְיוּ עֵינָיו לְמַטָּה בַּמַּדְרֵגָה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה בַּמַּדְרֵגָה. עַל כֵּן קָרָא אֶת עַצְמוֹ אַחַר שֶׁנִּסְמֵית עֵינוֹ ״אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה״. וְאָמַר ״נֹפֵל״, לְפִי שֶׁהוּא סוּמָא מִסְּתַם עֵינָיו שֶׁגּוֹרֵם לוֹ לִנְפּוֹל, הוּא גְּלוּי עֵינַיִם הַשִּׂכְלִיִּים. וְקָרָא עַצְמוֹ ״שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל״, כִּי חוּשׁ הָרְאוּת מַכְחִישׁ גַּם חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁנֵי חוּשִׁים אֵלּוּ כְּאֶחָד. וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ פָּסוּק ״הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן״ (שמות יט ט), רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא תּוּכְלוּ לִרְאוֹת בַּשְּׁכִינָה, וְנָתַן טַעַם ״בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִתְחַזֵּק חוּשׁ הַשֵּׁמַע, כַּמְבֹאָר בְּחִבּוּרִי עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר רט״ו עַיֵּן שָׁם.
וְאָמַר מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב. רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶן מְכֻוָּנִין זֶה כְּנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל שׁוּם אֶחָד בְּאֹהֶל חֲבֵרוֹ וְלֹא יַזִּיקוּ בְּעַיִן הָרַע. אָמַר, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיְּקַבְּלוּ נֵזֶק מִן עַיִן הָרַע, כִּי הוּא דָּבָר שֶׁהֵם עַצְמָם נִזְהָרִים מִזֶּה. וְאַדְרַבָּא, ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ״, יֹאמַר שֶׁאָהֳלֵי יַעֲקֹב וּמִשְׁכְּנוֹתָיו נִמְשְׁלוּ לִנְחָלִים הַמְכַסִּים אֶת הַדָּגִים לְבַל תִּשְׁלוֹט בָּהֶם עַיִן הָרַע. כָּךְ הָאֹהָלִים אֲשֶׁר בָּהֶם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה מַצִּילִין מִן הָעַיִן, כִּי לֹא שָׁלְטָא עֵינָא בִּישָׁא בְּיוֹשְׁבֵי אֹהָלִים שֶׁאֵינָן נִרְאִין בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת. וּמִכָּל מָקוֹם תּוֹרָתָן מַכְרֶזֶת עֲלֵיהֶם, בָּרְחוֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ, וְיָפֻצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כַּאֲהָלִים נָטַע ה׳״, כִּי הָאֹהָלִים וְהַנְּחָלִים מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם.
