וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

בנו בער. כְּמוֹ "לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהלים קי"ד); וּמִ"אַ שְׁנֵיהֶם הָיוּ גְדוֹלִים מֵאֲבוֹתֵיהֶם, בָּלָק בְּנוֹ צִפּוֹר - אָבִיו בְּנוֹ הוּא בְמַלְכוּת, וּבִלְעָם גָּדוֹל מֵאָבִיו בִּנְבִיאוּת - מָנֶה בֶן פְּרָס הָיָה (סנהדרין ק"ה; תנחומא):

שתם העין. עֵינוֹ נְקוּרָה וּמוּצֵאת לַחוּץ וְחֹר שֶׁלָּהּ נִרְאֶה פָתוּחַ, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא, כְּדֵי שֶׁיִשְׁתֹּם וְיִסְתֹּם וְיִגֹּב (עבודה זרה ס"ט); וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, לְפִי שֶׁאָמַר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל - שֶׁהַקָּבָּ"ה יוֹשֵׁב וּמוֹנֶה רְבִיעוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, מָתַי תָּבֹא טִפָּה שֶׁנּוֹלַד הַצַּדִּיק מִמֶּנּוּ, אָמַר בְּלִבּוֹ, מִי שֶׁהוּא קָדוֹשׁ וּמְשָׁרְתָיו קְדוֹשִׁים יִסְתַּכֵּל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ? וְעַל דָּבָר זֶה נִסְמַת עֵינוֹ שֶׁל בִּלְעָם (נדה ל"א); וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שתם העין - פְּתוּחַ הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁתִּרְגֵּם אֻנְקְלוֹס, וְעַל שֶׁאָמַר שְׁתֻם הָעָיִן וְלֹא אָמַר שְׁתוּם הָעֵינַיִם, לָמַדְנוּ שֶׁסּוּמָא בְאַחַת מֵעֵינָיו הָיָה (סנהדרין ק"ה):

וּנְטַל מַתְלֵיהּ וַאֲמַר אֵימַר בִּלְעָם בְּרֵיהּ בְעוֹר וְאֵימַר גַבְרָא דְשַׁפִּיר חָזֵי

וישא משלו. הטעם שנשא קול במשלו והמשל כנחלים נטיו:

נאם. דבר כמו וינאמו נאם י"א כי טעם שומע גם יחזה דבר הנחוש והקרוב אל הדעת שהוא דרך הנבואה בחלום כדברי אליפז תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע:

שתם העין. אין לו אח רק פירושו כפי מקומו הפך סתום וי"א כי עין אחד היתה לבלעם וזה דרך דרש:

שְׁתֻם הָעָיִן - לֹא מָצְאוּ מוֹצָא לַמִּלָּה הַזֹּאת מִן הַמִּקְרָא, וְאוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ד:ג׳) אָמַר "דְּשַׁפִּיר חָזֵי", כְּמוֹ פְּתוּחַ הָעַיִן. לְשׁוֹן חֲכָמִים (ע״ז סט): ״כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתּוֹם וְיִסְתּוֹם״, כְּלוֹמַר שֶׁיִּפְתַּח הַנֶּקֶב. וְאוּלַי הִיא מִלָּה מֻרְכֶּבֶת מִן ״שִׁתִי אוֹתוֹתַי אֵלֶּה״ (שמות י א), שְׁתוּי מַה - הַגֶּבֶר שֶׁיַּשִּׂיג לְכָל מַה שֶׁיָּשִׁית עֵינוֹ:

שתום העין - פתוח עין. רואה מראות אלהים כמו ששנינו עד שישתום ויסתום.

[בנו בעור וי״‎ו יתרה].

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה׳ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. כִּי טוֹבִים הֵמָּה בְּעֵינֵי ה׳, ״וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים״, הַיְינוּ לַחֲקוֹר אַחַר פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם הַנַּעֲשִׂים בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״, כִּדְמַסִּיק בְּרַבָּתִי (שמ״ר ב ד): ״מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר״, כָּל מַעֲלָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הַמִּדְבָּר כוּ׳. כַּוָּנַת הַמִּדְרָשׁ שֶׁבִּזְכוּת הָעֲנָוָה הַמְּצוּיָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעוֹשִׂין אֶת עַצְמָן כְּמִדְבָּר זֶה שֶׁהַכֹּל דָּשִׁין עָלָיו, זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְכָל הַמַּעֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בעירובין נד.) עַל פָּסוּק ״וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה״. וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר נָתַן עֵינָיו לְסַפֵּר מִכָּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר זָכוּ לָהֶם מִן הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע, מִיָּד נִסְמֵית עֵינוֹ. לְפִיכָךְ קָרָא אֶת עַצְמוֹ ״שְׁתֻם הָעָיִן״ דַּוְקָא בְּפַעַם זֶה. אֲבָל לְרַשִׁ״י שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁנִּסְמֵת עַל אָמְרוֹ ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קָרָא עַצְמוֹ כֵן בִּנְבוּאָה שְׁנִיָּה.

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וְגוֹ׳ נְאֻם בִּלְעָם וְגוֹ׳ וּנְאֻם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ. עוֹד מַה צֹרֶךְ לוֹמַר נְאֻם בִּלְעָם, פְּשִׁיטָא כִּי פִיו הַמְדַבֵּר. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְהוֹדִיעַ שֵׁם אָבִיו כָּאן. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לְסַמֵּן עַצְמוֹ בְּסִימָנִים שֶׁבְּגוּפוֹ. גַּם בְּמַאֲמַר ״שׁוֹמֵעַ״ וְגוֹ׳ מַה נִתְכַּוֵּן בָּזֶה, וְאִם לְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ לָמָּה לֹא שִׁבַּח בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה?

אָכֵן לְפִי שֶׁעַד עַתָּה הָיָה מְדַבֵּר מַה שֶׁיָּשִׂים ה׳ בְּפִיו הֵפֶךְ רְצוֹנוֹ, שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה יוֹצֵא מִפִּיו בְּעַל כָּרְחוֹ, וְעַתָּה רָצָה שֶׁיַּסְכִּים הוּא עַל הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיו כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר אוֹתָם מֵרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט. וְכַוָּנָתוֹ בָּזֶה גַּם כֵּן שֶׁאִם יְקַלֵּל יָבֹא כֹּחַ הַמְּבָרֵךְ וִיבָרֵךְ, אֲבָל אִם יְבָרֵךְ לֹא יְבָרֵךְ כֹּחַ הַמְּבָרֵךְ. וּמַה גַּם לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו״ וְגוֹ׳ בְּפֵרוּשׁ שֵׁנִי, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהַכְשִׁיר עַצְמוֹ לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ - פֵּרוּשׁ, הַמָּשָׁל שֶׁהוּא מִמֶּנּוּ וּמִדַּעְתּוֹ. וּבָזֶה יִתְיַשְּׁבוּ דִּבְרֵי רַזַ״ל (סנהדרין קה:) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהוּא אָמַר ״כִּנְחָלִים״ וְגוֹ׳, בִּקֵּשׁ לְכַנּוֹתָן כְּנַחַל שֶׁפּוֹסֵק בִּימוֹת הַחַמָּה וְכוּ׳, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָתוֹ: ״לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב אֶלָּא נִטָּיוּ״, פֵּרוּשׁ כְּנָהָר שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק וְהוֹלֵךְ. ״כַּאֲהָלִים״ - פֵּרוּשׁ שֶׁהֵם מְטֻלְטָלִים וְנֶעֱקָרִים מִמְּקוֹמָם, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְשִׁיבָתוֹ ״נָטַע ה׳״ וְגוֹ׳. וְכֵן כָּל דְּבָרָיו הֵם בְּרָכָה שֶׁפְּנִימִיּוּתָהּ קְלָלָה, וְאִם הֵם דִּבְרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לָמָּה תֹּאמַר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דֹּפִי, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֵם דִּבְרֵי עַצְמוֹ.

וְלָזֶה אָמַר וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם, פֵּרוּשׁ, דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם מִשֶּׁלִּי וְאֵינָם כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁקָּדְמוּ שֶׁלֹּא הָיוּ מִמֶּנִּי, וּפֵרֵשׁ מִי הוּא הַמְּדַבֵּר דְּבָרִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיּוּחַקּוּ לְעוֹלָם מִי בַּעַל דְּבָרִים. וְאָמַר שְׁלֹשָׁה סִימָנִים כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ בַּמִּשְׁנָה (פאה פ״ז מ״א): כָּל זַיִת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם וְכוּ׳ בִּשְׁמוֹ וּבְמַעֲשָׂיו וּבִמְקוֹמוֹ. כְּנֶגֶד ״בִּשְׁמוֹ״ אָמַר בְּנוֹ בְעוֹר, וְאָמַר ״בְּנוֹ״ וְלֹא אָמַר ״בֶּן״ לוֹמַר שֶׁהָיָה אָבִיו לְמַטָּה מִמֶּנּוּ וְרָאוּי לִהְיוֹת בְּמַדְרֵגַת בְּנוֹ לְגַבֵּי בְּחִינַת הַהַשָּׂגָה. אוֹ אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה לִבְעוֹר אֶלָּא בִּלְעָם, לָזֶה אָמַר ״בְּנוֹ״ פֵּרוּשׁ יְחִידוֹ שֶׁל בְּעוֹר. וְלִכְשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר שֶׁהָיוּ לוֹ אֲחֵרִים, אָמַר שֶׁכֻּלָּם נֶחְשָׁבִים כְּאַיִן לְפָנָיו כְּאִלּוּ אֵין לוֹ כִּי אִם בִּלְעָם. כְּנֶגֶד ״מַעֲשָׂיו״ אָמַר הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן, שֶׁהָיָה נִכָּר בְּמַעֲשֵׂה עֵינָיו שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה מִסְתַּכֵּל בְּעֵינָיו הָיָה לוֹקֶה, וְלָכֵן הָיָה סוֹתֵם עֵינוֹ הָרָעָה לְבַל יַזִּיק. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיְתָה לוֹ עַיִן הַשְּׂמָאלִית מְיֻחֶדֶת לָזֶה. וְאִם נְפָרֵשׁ ״שְׁתֻם הָעָיִן״ הוּא לְשׁוֹן פְּתִיחָה, יִרְצֶה שֶׁהָיָה מְסֻמָּן בִּפְתִיחַת עֵינוֹ לְהָרַע. כְּנֶגֶד ״מְקוֹמוֹ״ אָמַר שׁוֹמֵעַ אִמְרֵי אֵל, שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְנֵס עַמִּים וְאֵין אָדָם אַחֵר עוֹמֵד בְּמָקוֹם זֶה שֶׁל נְבוּאָה.

עוֹד יִרְצֶה בְּהָעִיר לָמָּה אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״נְאֻם״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת. אָכֵן לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּבִלְעָם שָׁלֹשׁ הַדְרָגוֹת מִכֹּחוֹת הַנֶּעְלָם: א׳ - כֹּחַ שֶׁבָּא בִּבְרִיאָתוֹ אֲשֶׁר פָּעַל בּוֹ הַמּוֹלִיד, ב׳ - אֲשֶׁר קָנָה בְּכֹחַ מַעֲשָׂיו כִּי הָאָדָם יִמְשֹׁךְ לְנַפְשׁוֹ כֹּחוֹת כְּפִי הַמֻּפְעָל מִמֶּנּוּ, ג׳ - אֲשֶׁר הִקְנָהוּ ה׳ לְסִבָּה יְדוּעָה לִהְיוֹת נָבִיא לַגּוֹיִם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְרַעֲמוּ הָאֻמּוֹת, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ:א). וְנִתְכַּוֵּן בִּלְעָם לוֹמַר דְּבָרָיו בְּהַסְכָּמַת כֹּחוֹתָיו יַחַד: כְּנֶגֶד כֹּחַ הַבָּא מִכֹּחַ הַמּוֹלִיד אָמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״בְּנוֹ״ וְלֹא אָמַר ״בֶּן״, כִּי אָז הָיָה נִשְׁמָע שֶׁמְּצַיֵּן מִי יְלָדוֹ, וְהוּא נִתְכַּוֵּן לוֹמַר עַל הַחֵלֶק שֶׁבּוֹ מִמַּה שֶׁהוּא בְּנוֹ וְלֹא עַל מַה שֶׁיֵּשׁ בְּכֹחוֹ הֵן הַיּוֹם; וּכְנֶגֶד חֵלֶק אֲשֶׁר קָנָה בְּכֹחוֹ אָמַר נְאֻם הַגֶּבֶר, פֵּרוּשׁ הַגֶּבֶר מַה שֶׁקָּנָה בִּהְיוֹתוֹ גֶּבֶר מֵעַצְמוֹ, גַּם רָמַז לְתַעֲצוּמוֹתָיו מִלְּשׁוֹן גְּבוּרָה, שְׁתֻם הָעָיִן שֶׁפָּקַח עֵינָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר חלק ג רח.) שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל עֻזָּא וַעֲזָאֵל וְשָׁם קָנָה כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה וְנִתְפַּתְּחוּ עֵינָיו בְּנִסְתָּרוֹת וּבְמֻפְלָאוֹת אַחַר כַּמָּה יְגִיעוֹת, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם כַּמָּה יְגִיעוֹת צָרִיךְ לַדָּבָר; וּכְנֶגֶד כֹּחַ שֶׁבּוֹ אֲשֶׁר הִקְנָהוּ ה׳ לַסִּבָּה הַיְּדוּעָה אָמַר נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְכָפַל לוֹמַר אִמְרֵי אֵל וּמַחֲזֶה וְגוֹ׳ כְּנֶגֶד שְׁנֵי פְּרָטֵי הַשָּׂגָה: אֶחָד - כְּשֶׁהָיָה בָּא לוֹ הַדִּבּוּר לְאָזְנָיו, וְהַשֵּׁנִי - כְּשֶׁהָיָה נִגְלֶה אֵלָיו. וּכְנֶגֶד שְׁנֵיהֶם אָמַר נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם, פֵּרוּשׁ, כְּשֶׁהָיָה חוֹזֶה מַחֲזֵה שַׁדַּי הָיָה נוֹפֵל, וּכְשֶׁהָיָה בָּא לוֹ הַדִּבּוּר וְשׁוֹמֵעַ בְּאָזְנָיו לֹא הָיָה נוֹפֵל אֶלָּא הָיָה גְּלוּי עֵינָיִם.