בְּמִדְבַּר כ״ד · ב׳

וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

במילים פשוטות

בלעם נושא עיניו ורואה את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוהים. רש״י מבאר ש״וישא בלעם את עיניו״ מלמד שביקש להכניס בהם עין רעה, שכן היו בו שלוש מידות רעות - עין רעה, רוח גבוהה ונפש רחבה. ״שוכן לשבטיו״ - ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינם מעורבים, וראה שאין פתחיהם מכוונים זה מול זה, כדי לשמור על צניעות. אבן עזרא מזכיר אף הוא שיש אומרים שבלעם היה רע עין. הפסוק מתאר את הרגע שבו נחה על בלעם רוח אלוהים למראה מחנה ישראל המסודר. אף שבלעם ביקש להזיק בעין רעה, סדר המחנה וצניעותו של ישראל עוררו בו רוח נבואה. ראיית השבטים השוכנים בנפרד ובצניעות היא שהביאה עליו את ההשראה, וממנה תצא ברכה. כך התהפכה כוונתו הרעה לברכה גדולה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וישא בלעם את עיניו. בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן רָעָה, וַהֲרֵי יֵשׁ לְךָ שָׁלֹשׁ מִדּוֹתָיו - עַיִן רָעָה וְרוּחַ גְּבוֹהָה וְנֶפֶשׁ רְחָבָה הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה:

שכן לשבטיו. רָאָה כָל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט שׁוֹכֵן לְעַצְמוֹ וְאֵינָן מְעֹרָבִין, רָאָה שֶׁאֵין פִּתְחֵיהֶם מְכֻוָּנִין זֶה כְנֶגֶד זֶה, שֶׁלֹּא יָצִיץ לְתוֹךְ אֹהֶל חֲבֵרוֹ:

ותהי עליו רוח אלהים. עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁלֹּא יְקַלְּלֵם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּזְקֵף בִּלְעָם יָת עֵינוֹהִי וַחֲזָא יָת יִשְׂרָאֵל שָׁרָן לְשִׁבְטוֹהִי וּשְׁרַת עֲלוֹהִי רוּחַ נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

שכן לשבטיו. ראה כל הדגולים י"א כי בלעם היה רע עין הנקרא מרע וברעת עינו היה עושה רעות וכבר הודעתיך דעתי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וישת אל המדבר פניו. לברכם ברכות מוגבלות עם היזק בתוכן כאמרם ז"ל (פרק קמא דתענית) יפה קללה שקלל אחיה השלוני את ישראל מברכה שברכם בלעם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיִּשָּׂא בִלְעָם וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר ״וַיִּשָּׂא״, גַּם הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ וְלֹא סָמַךְ עַל זִכְרוֹנוֹ בְּסָמוּךְ, לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְסֻבָּבִים בַּעֲנָנִים וְלֹא הָיְתָה עַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, לָזֶה אָמַר שֶׁנָּשָׂא בִּלְעָם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, נָשָׂא נְבִיאוּתוֹ, כִּי הוּא הָיָה נְבִיא אֻמּוֹת הָעוֹלָם וּמַחֲזֵה נְבוּאָה יֶחֱזֶה, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר ״בִּלְעָם״ לִרְמֹז נְשִׂיאוּת עַיִן שֶׁאֵינָהּ בְּזוּלָתוֹ אֶלָּא בּוֹ, וּבָזֶה הֵעִיר שֶׁבְּמַחֲזֵה הַנְּבוּאָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וּבָזֶה הִשִּׂיג לִרְאוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ נִסְתָּרִים בְּעַנְנֵי הַכָּבוֹד.

וַיַּרְא וְגוֹ׳ לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ שֶׁרָאָה בָּהֶם שְׁנֵי עִנְיָנִים גְּדוֹלִים: א׳ - שׁוֹכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, ב׳ - וַתְּהִי עָלָיו וְגוֹ׳ שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה שְׁכִינָה עַל כָּל שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, מַלְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ. וְהַטַּעַם שֶׁכָּל שֵׁבֶט יֵשׁ לוֹ הַדְרָגָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אוֹ לְצַד הַזְּכוּת שֶׁיֵּשׁ לְאֶחָד יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, אוֹ לְפִי הַמִּנְיָן. גַּם רָמַז בְּקֶשֶׁר שְׁנֵי דְּבָרִים עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ס.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שֶׁנִּסְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה כָּל שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ, שָׁכְנָה עֲלֵיהֶם שְׁכִינָה וְנַעֲשׂוּ מֶרְכָּבָה לָהּ, וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל