וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃

בלעם בא אל בלק ומוצאו ניצב על עולתו ושרי מואב אתו, ובלק שואל: מה דיבר ה׳. רש״י מדייק שכאן נאמר ״ושרי מואב אתו״ ולא ״כל שרי מואב״ כמו קודם, כי כשראו השרים שאין תקווה, הלכו להם מקצתם ולא נשארו אלא מקצתם. עוד מבאר רש״י ש״מה דיבר ה׳״ הוא לשון צחוק, כלומר בלק לועג לבלעם שאינו ברשות עצמו. הפסוק חושף את שחיקת האמון: מספר השרים הנוכחים פחת, כי חלקם התייאשו מן הצלחת הקללה. אף שאלת בלק ״מה דיבר ה׳״ נאמרת בלעג מריר, מתוך הכרה שבלעם כפוף לדבר ה׳ ואינו שולט במוצא פיו. הפרטים הקטנים - פחיתות השרים ולשון הלעג - ממחישים כיצד הולכת המזימה ומתפוררת, וכיצד גם בלק עצמו כבר מבין שאין בכוחו של בלעם להביא את הקללה המקווה.