בְּמִדְבַּר כ״ג · ט״ז

וַיִּקָּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

במילים פשוטות

ה׳ נקרה אל בלעם, שם דבר בפיו ומצווה עליו לשוב אל בלק ולדבר. רש״י מבאר את משמעות ״וישם דבר בפיו״: כשהיה בלעם שומע שאינו רשאי לקלל, אמר בלבו מה לי לחזור אל בלק ולצערו, ולכן נתן ה׳ מעין רסן בפיו שהכריחו לשוב ולדבר בעל כורחו. הרמב״ן מבאר שעתה, לכבוד ישראל, עלה בלעם להתנבא במידת רחמים בשם הגדול שנגלה למשה, בעוד שקודם נאמר בו ״ויקר אלוהים״. הפסוק מדגיש שוב את שליטת ה׳ המוחלטת בבלעם: לא רק שהדברים הושמו בפיו, אלא הוא אף נאלץ לשוב ולדברם בניגוד לרצונו. הרמב״ן מוסיף ממד חדש - העלייה במדרגת הנבואה, בשם המיוחד ובמידת רחמים, נעשתה לכבוד ישראל. כך נמצא שאף מנגנון הנבואה של בלעם מגויס כולו לטובת ישראל ולברכתם.
מבוסס על רש״י, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וישם דבר בפיו. וּמַה הִיא הַשִּׂימָה הַזֹּאת? וּמֶה חָסֵר הַמִּקְרָא בְּאָמְרוֹ "שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר"? אֶלָּא כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ שֶׁאֵינוֹ נִרְשֶׁה לְקַלֵּל אָמַר מָה אֲנִי חוֹזֵר אֵצֶל בָּלָק לְצַעֲרוֹ? וְנָתַן לוֹ הַקָּבָּ"ה רֶסֶן וְחַכָּה בְּפִיו, כְּאָדָם הַפּוֹקֵס בְּהֵמָה בְּחַכָּה לְהוֹלִיכָהּ אֶל אֲשֶׁר יִרְצֶה, אָמַר לוֹ עַל כָּרְחֲךָ תָּשׁוּב אֶל בָּלָק (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְעָרַע מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְבִלְעָם וְשַׁוִי פִתְגָמָא בְּפוּמֵיהּ וַאֲמַר תּוּב לְוָת בָּלָק וּכְדֵין תְּמַלֵיל

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיִּקָּר ה' אֶל בִּלְעָם - עַתָּה לִכְבוֹד יִשְׂרָאֵל עָלָה הָאִישׁ הַזֶּה לְהִתְנַבֵּא בְּמִדַּת רַחֲמִים בַּשֵּׁם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר נִגְלָה לְמֹשֶׁה, כִּי עַד עַתָּה נֶאֱמַר בּוֹ ״וַיִּקָּר אֱלֹהִים״ (במדבר כ״ג:ד׳), ״וַיָּבֹא אֱלֹהִים״ (במדבר כ״ב:ט׳). וְעַתָּה יָדַע כִּי לֹא יוּכַל לְקַלְּלָם בְּשׁוּם עִנְיָן, בַּעֲבוּר כִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים יְחוֹנֵן עֲלֵיהֶם. כִּי עַד עַתָּה כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵעַ בְּמִדַּת הַדִּין, הָיָה חוֹשֵׁב לִמְצֹא לָהֶם עִלָּה בֶּעָוֹן אֲשֶׁר חָטְאוּ, כְּעִנְיַן ״וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם״ (ישעיהו סג י), אוֹ שֶׁתָּבֹא עֲלֵיהֶם רָעָה מֵאֵת ה' לֹא יִנָּצְלוּ מִמֶּנָּה בְּמִדַּת הַדִּין. וְזֶה טַעַם ״וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ד:א׳), כִּי גַּם ה' יִתֵּן הַטּוֹב בַּבְּרָכָה. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל