בְּמִדְבַּר כ״ג · י׳

מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים

טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור

במילים פשוטות

בלעם ממשיך: מי יכול למנות את עפר יעקב ואת מספר רובע ישראל, ומסיים בבקשה ״תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו״. רש״י מבאר את ״עפר יעקב״ כתרגומו - זרעם המרובה מארבעת הדגלים, או המצוות שהם מקיימים בעפר. אבן עזרא מבאר שהתמיהה היא שישראל אינם נחשבים בגויים אף שהם עם רב כחול, ומשבח את תרגום ״ישרים״. הפסוק מבטא את התפעלותו של בלעם מריבוי ישראל ומגודלו העצום, שאין לו מספר. ולבסוף, אף בלעם עצמו מייחל למות כמות הישרים - מותם של ישראל, ולזכות באחרית טובה כשלהם. זו עדות מפי אויב על מעלת ישראל: לא רק שאינו יכול לקללם, אלא הוא אף מקנא בגורלם ומבקש להידמות להם באחריתם. הברכה גוברת על כוונת הקללה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

מי מנה עפר יעקב וגו'. כְּתַרְגּוּמוֹ "דַּעְדְּקַיָּא דְבֵית יַעֲקֹב", מֵאַרְבַּע מַשִּׁרְיָתָא - מֵאַרְבָּעָה דְּגָלִים; דָּ"אַ, עֲפַר יַעֲקֹב, אֵין חֶשְׁבּוֹן בַּמִּצְוֹת שֶׁהֵם מְקַיְּמִין בְּעָפָר, "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר" (דברים כ"ב), "לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם" (ויקרא י"ט), אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה וְכַיּוֹצֵא בָהֶם (תנחומא):

ומספר את רבע ישראל. רְבִיעוֹתֵיהֶן, זֶרַע הַיּוֹצֵא מִן הַתַּשְׁמִישׁ שֶׁלָּהֶם (עי' נדה ל"א):

תמת נפשי מות ישרים. שֶׁבָּהֶם:

Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann -- corrected vocalization

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

מָן יֵיכוֹל לְמִמְנֵי דַעַדְקַיָא דְבֵית יַעֲקֹב דְאָמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגוּן כְּעַפְרָא דְאַרְעָא אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשִׁרְיָתָא דְיִשְׂרָאֵל תְּמוּת נַפְשִׁי מוֹתָא דְקַשִׁיטוֹהִי וּתְהֵי סוֹפִי כְּוַתְהוֹן

Onkelos Numbers

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מי מנה. והתימה שלא יתחשב עם הגוים והם עם רב כחול שיתכן שלא יתחשב המעט:

עפר יעקב. הטעם שהוא רב כעפר הארץ:

ומספר את רבע ישראל. דגל ישראל. דגל אחד כטעם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה:

ויפה פירש המתרגם ארמית מלת ישרים וטעם לפי דעתי שהתאוה למות ותהיה אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק השם ולא חלק כוכבים כי הוא היה קוסם ויש אומרים שמלת ותהי אחריתי כפולה בטעם והוא היה מתאוה שימות מות ישרים כמו הישרים של ישראל בעבור דעתו כי בחרב ימות והגאון אמר כי מי מנה הוא השם והטעם אתה שתוכל למנות עפר יעקב המת נפשי מות ישרים אם כן מה טעם ומספר את רובע ישראל ולפי דעת רבים שפירושו כמו ארחי ורבעי זרית שהוא כענין רבצי ויפרשו עפר יעקב על עת נסעו:

On Your Way

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב - יֹאמַר: אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מֵרֹאשׁ הָרִים שׁוֹכְנִים לְבָדָד, וְלֹא אוּכַל לִמְנוֹת אוֹתָם, כִּי הֵם לְבַדָּם כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. וְגַם רֹבַע יִשְׂרָאֵל לְמַחֲנוֹת הַדְּגָלִים הָאַרְבָּעָה לֹא אוּכַל לִמְנוֹת. יִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם שֶׁיִּרְבּוּ וְלֹא יִמְעֲטוּ, וְיִהְיוּ תָּמִיד הֵם לְבַדָּם זֶרַע יַעֲקֹב כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר. וְזֶה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על במדבר כ״ג:י׳) בְּרֹבַע יִשְׂרָאֵל. גַּם נָכוֹן הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ ״אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ״ (תהלים קלט ג) מִן ״לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם״ (ויקרא יט יט), כִּלְשׁוֹן ״וּמִמֵּי יְהוּדָה יָצָאוּ״ (ישעיהו מח א). וְאָמַר: תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ, לוֹמַר שֶׁהֵן נוֹחֲלֵי גַּן עֵדֶן, כִּי אַחֲרִית הָאָדָם הַמָּוֶת, עַל כֵּן יְבַקֵּשׁ שֶׁיָּמוּת מוֹת יְשָׁרִים - הֵם יִשְׂרָאֵל הַנִּקְרָאִים יְשֻׁרוּן, שֶׁיְּבַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ כְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֶלְקָם בַּחַיִּים וְאֵינָם בְּנֵי גֵּיהִנֹּם וַאֲבַדּוֹן. וְהִנֵּה כָּלַל נְבוּאָתוֹ בָּזֶה הַפַּעַם שֶׁאֵין הַשֵּׁם חָפֵץ בְּקִלְלָתֵנוּ, וְכִי אֲנַחְנוּ עַם לְבָדָד חֶלְקוֹ וְעַמּוֹ, לֹא נִתְעָרֵב בַּגּוֹיִם וְלֹא נֵחָשֵׁב עִמָּהֶם, וְאַחֲרִיתֵנוּ טוֹבָה בְּדֶרֶךְ יָשָׁר:

Vocalized Edition

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מי מנה עפר יעקב - לכך אינו חפץ לקללם. כדכתיב בנינוה: ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו - אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו?!

רבע ישראל - זרע ישראל, לפי שעל ידי הרביעה נוצר האדם.

Rashbam on Numbers -- Daat

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

מי מנה עפר יעקב מי יוכל למנות עפרוריתו של יעקב הם הבנים דקים כלומר גם יש בהם בנים קטנים שאינן בני מניין שהרי ישראל לא נמנו רק מעשרים שנה ומעלה נמצא עפר יעקב הוא הטף מרובה על הגדולים כמה ידות ואם הגדולים חטאו הקטנים לא חטאו לכך אינו חפץ בקללתם.

ומספר את רובע ישראל אחד מרביעיותיהן של ארבעת דגליהם כדכתיב אפס קצהו תראה וגו'

תמת נפשי מות ישרים ראה באיצטגנינותו שעתיד ליפול בחרב.

Chizkuni

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וְאָמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. לְשׁוֹן רַבִּים, ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי הַמִּיתָה דַּוְקָא בַּגּוּף הַבָּא מֵאָב וָאֵם, שֶׁקָּרָא ״יְשָׁרִים״. ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״ כִּי הָאַחֲרִית וְהַהִשָּׁאֲרוּת הוּא בַּנְּשָׁמוֹת הַבָּאִים מִמְּקוֹר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהַנְּשָׁמָה דּוֹמָה לַבּוֹרֵא בַּחֲמִשָּׁה דְּבָרִים (ברכות י.), לְכָךְ נֶאֱמַר ״כָּמֹהוּ״. וְהָרִיבָ״ה פֵּרֵשׁ שֶׁסוֹפֵי תֵּיבוֹת שֶׁל אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב בְּגִימַטְרִיָּא בִּלְעָם, וְזֶהוּ ״אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״.

Vocalized Edition

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וְגוֹ׳. הִנֵּה לְפִי שֶׁהָרָשָׁע הָיָה מִתְחַכֵּם בְּדַעְתּוֹ וּמְבַקֵּשׁ אֵיזֶה אוֹפֶן לְהָרַע לְיִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁחִפֵּשׂ בָּהֶם וּבַאֲבוֹתֵיהֶם לִכָּנֵס דֶּרֶךְ שָׁם, בִּקֵּשׁ גַּם כֵּן עָנָף אַחֵר שֶׁהוּא מְיֻחָד לַקְּלִפָּה שֶׁתִּשְׁלוֹט בּוֹ וְתַעֲשֶׂה רוֹשֶׁם, וְהוּא עִנְיַן הַמִּסְפָּר, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא מב.): אֵין הַבְּרָכָה שׁוֹרָה לֹא בְּדָבָר הַמָּנוּי וְכוּ׳, וְרָצָה הָרָשָׁע לְהַכְנִיס עַיִן הָרַע בַּמִּסְפָּר וְלֹא מָצָא, וְאָמַר ״מִי מָנָה עֲפַר״ שֶׁנִּמְשְׁלוּ לוֹ דִּכְתִיב (בראשית יג,טז) ״כַּעֲפַר הָאָרֶץ״, וּבְרָכָה זוֹ הֲגַם שֶׁנֶּאֶמְרָה לְאַבְרָהָם לֹא נִתְקַיְּמָה אֶלָּא בְּיַעֲקֹב, וְלָזֶה אָמַר ״עֲפַר יַעֲקֹב״.

עוֹד נִתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁלֹּא הִגִּיעַ אָדָם לִמְנוֹתָם, אֲפִלּוּ כְּשֶׁרוֹצִים לִמְנוֹת עַצְמָן צִוָּה ה׳ שֶׁלֹּא לִפְקֹד אֶלָּא עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר בִּשְׁקָלִים אוֹ בִּטְלָאִים.

וְאָמְרוֹ וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, לְמַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ שֶׁיְּדַבֵּר בִּשְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: בַּהֲמוֹן הָעָם שֶׁיִּתְכַּנּוּ בְּשֵׁם יַעֲקֹב, וּבַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל יִתְכַּנּוּ. לָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד הֶהָמוֹן מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּכְנֶגֶד הַצַּדִּיקִים אָמַר וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם צַדִּיקִים לְאֵין מִסְפָּר. וְתֵדַע שֶׁהַצַּדִּיקִים הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ מוּעָטִים יַפְלִיגוּ בְּמִסְפָּרָם, וְהָרְשָׁעִים בְּהֵפֶךְ, הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ רַבִּים מִסְפָּרָם מוּעָט, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין כו.) שֶׁאָמַר ה׳ לְחִזְקִיָּהוּ כְּשֶׁאָמַר לְפָנָיו ״רַבִּים אֲשֶׁר אֶת שֶׁבְנָא״ וְגוֹ׳, אָמַר לוֹ: ״אֵין מִנְיָן לָרְשָׁעִים״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר ״רֹבַע״ לְפִי שֶׁהַצַּדִּיקִים הֵם רְבוּצִים בְּאָהֳלֵיהֶם, דִּכְתִיב בְּיִשָּׂשכָר (בראשית מט:יד) ״רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם״, גַּם לְפִי שֶׁהַשְּׁכִינָה רוֹבַעַת עֲלֵיהֶם, גַּם יֵשׁ סוֹד בַּדָּבָר שֶׁהֵם יְסוֹבְבוּ יִחוּד וְזִוּוּג הָעוֹלָמוֹת.

עוֹד רָמַז עַל מַה שֶׁהָיָה ה׳ מַפְלִיא עִמָּהֶם בְּמִצְרַיִם, כְּשֶׁגָּזְרוּ ״כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד״ וְגוֹ׳, שֶׁהָיוּ מוֹנִים לַמְּעֻבָּרוֹת מִלַּיְלָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִית טוֹבֶלֶת, וְלֹא הָיוּ מוֹעִילִים, שֶׁהָיָה ה׳ עוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת לָהֶם לְאֵין מִסְפָּר, כְּמוֹ שֶׁמְּפֻזָּרִים הַדְּבָרִים בְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כג, סוטה יא:), וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד עַל רְבִיעוֹתֵיהֶם, וְהוּא אָמְרוֹ ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״.

תָּמוֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. אֵלּוּ דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְלֹא דִּבְרֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני תשסח) כִּי כְּשֶׁהָיָה רוֹצֶה לְדַבֵּר דְּבָרִים שֶׁאֵין הֶזֵּק לְיִשְׂרָאֵל הָיָה ה׳ מַנִּיחוֹ לְדַבֵּר אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. וְאָמַר מוֹת יְשָׁרִים וְלֹא אָמַר כְּמוֹתָם שֶׁחוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל, הִפְלִיג רָשָׁע לִשְׁאוֹל עִנְיָן גָּדוֹל, שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אַנְשֵׁי אֱמֶת (זוהר חלק א קכב:) שֶׁיֵּשׁ שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת בַּצַּדִּיקִים בִּשְׁעַת מִיתָתָם, הָאַחַת שֶׁיּוֹצֵאת הַנֶּפֶשׁ מִן הַגּוּף וְהוֹלֶכֶת בְּאֵין מָסָךְ מַבְדִּיל בְּאֵין מְעַכֵּב עַד מְקוֹם הָאוֹשֶׁר הָעֶלְיוֹן, וְיֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁבִּיצִיאַת הַנֶּפֶשׁ לֹא יַשִּׂיגוּ גֶּדֶר זֶה, וְנִמְנָעִים מִלֶּכֶת תֵּכֶף וּמִיָּד וּמִתְעַכְּבִים עַד זְמַן מָה אִם יִהְיֶה לָהֶם אֵיזֶה חֲטָאִים וְכַדּוֹמֶה, וַאֲפִלּוּ חֵטְא כָּל שֶׁהוּא יְסוֹבֵב הַדָּבָר. וְלָזֶה בָּחַר בִּלְעָם לִשְׁאוֹל גֶּדֶר הָעֶלְיוֹן, שֶׁנַּפְשׁוֹ בִּשְׁעַת מִיתָה תִּהְיֶה כְּמִיתַת אוֹתָם שֶׁהוֹלְכִים בְּיוֹשֶׁר אֶת פָּנָיו יִתְבָּרַךְ בְּאֵין מָסָךְ בְּאֵין מְעַכֵּב.

עוֹד אֶפְשָׁר שֶׁדְּבָרָיו גַּם בָּזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ נֶאֶמְרוּ, וְהַכַּוָּנָה בָּהֶם הִיא ״תָּמוֹת נַפְשׁוֹ מוֹת״ בְּיַד ״יְשָׁרִים״, שֶׁיַּהַרְגוּהוּ יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה.

עוֹד יִרְצֶה, שֶׁבְּהַגִּיעוֹ לְיוֹם הַמִּיתָה יֵטִיב דְּרָכָיו מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים וְתוֹעֲבוֹתָיו, כִּי רָשָׁע שֶׁבָּאוּמּוֹת הָיָה, וַאֲתוֹנוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ סוֹכֶנֶת כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עבודה זרה ד:) תַּגִּיד עָלָיו, אֶלָּא שֶׁנִּתְאַוָּה שֶׁבִּשְׁעַת מִיתָה יָשׁוּב וְיִהְיֶה יָשָׁר כַּיְּשָׁרִים שֶׁבָּאוּמּוֹת. וּלְפִי שֶׁעָמַד עַל מִזְגּוֹ וְהִנֵּה הוּא רַע בְּתַכְלִית הָרַע וְנִמְנָע מִמֶּנּוּ עֲשׂוֹת יֹשֶׁר, לָזֶה שָׁאַל דָּבָר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּשְׁעַת דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל מָוֶת יִהְיֶה יָשָׁר. וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה רָאִיתִי רְשָׁעִים שֶׁאָמְרוּ לִי בְּפֵרוּשׁ כִּי אִם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְתֵכֶף יָמוּתוּ הָיוּ עוֹשִׂים, אֶלָּא שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד בִּתְשׁוּבָה זְמַן אָרוֹךְ, כִּי דְּבַר מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, רַחֲמָנָא לִצְּלַן. וְלֹא שָׁאַל הָרָשָׁע שֶׁיָּמוּת כְּמִיתַת הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא מִן הַנִּמְנָע שֶׁיַּגִּיעַ לְהַשָּׂגָה זוֹ.

וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. חוֹזֵר אֶל הָעָם, אָמַר זֶה כְּנֶגֶד עוֹלָם הַבָּא שֶׁהוּא אַחֲרִית הָעוֹלָם. וְתֵדַע שֶׁה׳ מַעֲמִיד בַּדִּין גַּם לַצַּדִּיקִים מִי שֶׁהוּא רָאוּי לָאוֹשֶׁר הַהוּא הַנֶּעְלָם מֵהַמּוּשָּׂג לַנֶּפֶשׁ אַחַר מִיתָה, לָזֶה הִתְפַּלֵּל עַל שְׁתֵּי הַהַדְרָגוֹת.

עוֹד לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּכַוָּנַת מַאֲמַר ״מוֹת יְשָׁרִים״ שֶׁיַּהַרְגוּהוּ יִשְׂרָאֵל, יִתְבָּאֵר מַאֲמַר וּתְהִי אַחֲרִיתִי וְגוֹ׳, עַל פִּי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ מִמַּאֲמְרֵי אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁאֵין לְךָ קְלִפָּה בָּעוֹלָם שֶׁאֵין בָּהּ נִיצוֹץ מֵהַקְּדֻשָּׁה, סוֹד הַמְּחַיֶּה אוֹתָהּ. וּכְבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּעִנְיָן זֶה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וּבְפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ בְּפָסוּק ״כִּי לַחְמֵנוּ הֵם״ וְגוֹ׳ (במדבר יד:ט). וְאוֹתוֹ נִיצוֹץ כְּשֶׁבְּעָלָיו נֶהֱרָג עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל מִתְבָּרֵר הַנִּיצוֹץ הַהוּא הַטּוֹב, וְלִפְעָמִים יִדְבַּק בּוֹ אִם הוּא נָקִי בְּלֹא פְּסֹלֶת. וְהוּא מַאֲמַר תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּבָזֶה תִּהְיֶה אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ, כִּי הַנִּיצוֹץ יִדְבַּק בְּאִישׁ יִשְׂרָאֵל וַהֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ. וּמָצִינוּ בְּדִבְרֵי הַמְּקֻבָּלִים (ספר הגלגולים להאריז״ל) כִּי נַפְשׁוֹ שֶׁל בִּלְעָם בָּאָה בַּחֲמוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר, וְזֶה יוֹרֶה שֶׁנִּתְקַן בְּאַחֲרִיתוֹ. וַהֲגַם שֶׁמֵּת עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, הָיָה הַנִּיצוֹץ מְשֻׁקָּץ וְהֻצְרַךְ לְהִתְלַבֵּן בְּגִלְגּוּלִים וְלִבּוּנִים, וְעָמַד עַד שֶׁבָּא לַאֲתוֹנוֹ שֶׁל רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וּמִשָּׁם עָלָה לִמְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן:

Vocalized Edition