כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

כי מראש צרים אראנו. אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּרֵאשִׁיתָם וּבִתְחִלַּת שָׁרְשֵׁיהֶם וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָם מְיֻסָּדִים וַחֲזָקִים כְּצוּרִים וּגְבָעוֹת הַלָּלוּ עַל יְדֵי אָבוֹת וְאִמָּהוֹת (תנחומא):

הן עם לבדד ישכן. הוּא אֲשֶׁר זָכוּ לוֹ אֲבוֹתָיו - לִשְׁכֹּן בָּדָד, כְּתַרְגּוּמוֹ:

ובגוים לא יתחשב. כְּתַרְגּוּמוֹ, לֹא יִהְיוּ נַעֲשִׂין כָּלָה עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל') "כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם" וְגוֹ', אֵינָן נִמְנִין עִם הַשְּׁאָר. דָּ"אַ - כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר "ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ" (דברים ל"ב), וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת בְּטוֹבָה הֵן אוֹכְלִין עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, וְזֶהוּ ובגוים לא יתחשב (תנחומא):

אֲרֵי מֵרֵישׁ טוּרַיָא חֲזִיתֵיהּ וּמֵרָמָתָא סְכִיתֵיהּ הָא עַמָא בִּלְחוֹדֵיהוֹן עֲתִידִין דְיַחְסְנוּן עַלְמָא וּבְעַמְמַיָא לָא יִתְדְנוּן גְמִירָא

כי מראש צורים אראנו. כי על השפי היה והוא גבוה והעד על השפי שהוא כפירושי ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו ולא אל שפי גם יתכן להיות מראש צורים משל לגזירות היורדות מהעליונים כי ראה בחכמתו שתעמוד זאת האומה לבד' ולא תתערב עם אחרות מתגברת עליה לעזוב תורתה כאשר עשו כל האומות:

ובגוים לא יתחשב. אפרשנו בפסוק יצב גבולות עמים:

כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ - הַטַּעַם, בַּעֲבוּר שֶׁהֶעֱלָהוּ בָּמוֹת בַּעַל לִרְאוֹתוֹ, אָמַר: מֵרֹאשׁ צֻרִים וּמִן הַגְּבָעוֹת אֲנִי מַבִּיט וְרוֹאֶה אוֹתוֹ, כִּי יִשְׁכֹּן לְבַדּוֹ וְאֵין עִמּוֹ גּוֹי אַחֵר שֶׁיֵּחָשֵׁב הוּא אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְקַבְּצוּ עַמִּים רַבִּים וְאֻמּוֹת שׁוֹנוֹת לִהְיוֹת מַחֲנֶה אַחַת. אֲבָל אֵלּוּ כֻּלָּם תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם, וְגוֹי אֶחָד הֵם, וְיִשְׁכֹּן בָּדָד בְּשֵׁם יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הִזְכִּיר ״אָרָה לִּי יַעֲקֹב" וְ"זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״ (במדבר כ״ג:ז׳), כִּי הִזְכִּיר לָהֶם שְׁמָם הַנִּכְבָּד וּשְׁמוֹת אֲבוֹתָם, לֵאמֹר שֶׁהֵם עַם לְבָדָד וּשְׁמָם נָאוֹת לָהֶם מֵאֲבוֹתָם. כִּי בָּלָק לֹא הָיָה מַזְכִּיר לוֹ שֵׁם יִשְׂרָאֵל, רַק אָמַר ״עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם״ (במדבר כ״ב:ה׳), כְּמִתְנַכֵּר בָּהֶם שֶׁלֹּא יָדַע אוֹתָם, שֶׁהָיָה כְּפוּי טוֹבַת אֲבִיהֶם. וְהַכַּוָּנָה לוֹמַר, כִּי כַּאֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עַתָּה שׁוֹכֵן לְבַדּוֹ, כֵּן יִשְׁכֹּן לְעוֹלָמִים בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, וְהוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְעוֹלָם, וְאֵין אֻמָּה שֶׁתִּתְגַּבֵּר עָלָיו וְלֹא שֶׁיִּטָּפֵל הוּא אֲלֵיהֶם:

כי מראש צרים אראנו - שאני עומד עכשיו אני רואה אותם. מפרש הטעם למה לא זעם אותם הקב"ה ולמה אינו חפץ לקללם, שהרי - מראש צורים - שאני עומד עכשיו אני רואה אותם ומראש הגבעה אני רואה, כי לבדם הם ואין שאר אומות מתחשבין ומעורבין עמהם וגם יש בהם בנים קטנים שאין להם מנין, כי לא נמנו כי אם מבן עשרים שנה ומעלה נמצא יותר ויותר. כי -

[אשורנו מביט מרחוק]

ומגבעות אשורנו שהם לבדם שוכנים ואין שום אומה יכולה להם שהרי בוראם הבטיחם להושיבם לבטח כדכתיב וישבתם לבטח עליה, וישבתם לבטח בארצכם.

כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ. יִחוּס שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִן תֶּרַח אֶלָּא מִן אַבְרָהָם שֶׁנִּקְרָא ״צוּר״, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נא א-ב): ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְגוֹ׳, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם״. וְאוֹתוֹ צוּר - תָּמִים פָּעֳלוֹ עִם ה׳ הָיָה, וּבִעֵר כָּל הַגִּלּוּלִים מִן הָאָרֶץ. ״וּמִגְּבָעוֹת״, אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת, ״אֲשׁוּרֶנּוּ״, מִשָּׁם רֹאשׁ יִחוּס שֶׁלּוֹ. ״הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן״ וְגוֹ׳, מִיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר לְאַבְרָהָם ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ״ וְגוֹ׳, מֵאָז וָהָלְאָה נִתְבּוֹדֵד מִן כָּל אֻמָּה, וְאֵין לוֹ צֵרוּף לֹא לְבֵית אָבִיו וְלֹא לְשׁוּם אֻמָּה, כִּי לָקַח אוֹתוֹ אֱלֹהִים לְחֶלְקוֹ. וְתֵדַע שֶׁכָּךְ הוּא, כִּי לֹא נָתַן הַקב״ה מִסְפָּר לְשׁוּם אֻמָּה כִּי אִם לְיִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַדָּבָר הַמּוֹרֶה עַל מַעֲלָתָן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בְּמִדְבַּר. וְעַל זֶה אָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״ וְגוֹ׳, כִּי זֶה מוֹפֵת שֶׁאֵין לוֹ צֵרוּף עִם כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב״, כִּי כָל חֶשְׁבּוֹן עִנְיָנוֹ הַמִּסְפָּר, וְאָמַר שֶׁכָּל הַגּוֹיִם אֵין לָהֶם חֶשְׁבּוֹן פְּרָטִי אֶלָּא כְּלָלִי, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם מִסְפָּר פְּרָטִי, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹת יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב״, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵם רַבִּים כַּעֲפַר הָאָרֶץ נָתַן לָהֶם מִנְיָן פְּרָטִי, וְלֹא דַּי בְּמִסְפָּר זֶה, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁאַחַר הַמִּסְפָּר עֲשָׂאָם אַרְבָּעָה דְּגָלִים וְנָתַן שֵׁנִית מִסְפָּר מְיֻחָד לְכָל דֶּגֶל שֶׁהוּא רְבִיעִית הַמַּחֲנֶה. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל״, וְכָל כָּךְ לָמָּה, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַרְאוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הָעוֹלָם כְּאִלּוּ לֹא הָיָה אַרְבַּע רוּחוֹת בָּעוֹלָם זוּלָתָם, וְכָל מַה שֶּׁחוּץ מֵהֶם אֵינוֹ נֶחְשָׁב מִכְּלַל אַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. וְזֶה רְאָיָה שֶׁתֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם אֵינוֹ מִכְּלַל הַיִּשּׁוּב, וְאֵין אַבְרָהָם מִתְיַחֵס אַחֲרָיו כְּלָל.