בְּמִדְבַּר כ״ב · ט׳

מי האנשים האלה עמך. לְהַטְעוֹתוֹ בָא, אָמַר פְּעָמִים שֶׁאֵין הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו, אֵין דַּעְתּוֹ שָׁוָה עָלָיו, אַף אֲנִי אֶרְאֶה עֵת שֶׁאוּכַל לְקַלֵּל וְלֹא יָבִין (תנחומא):

וַאֲתָא מֵימַר מִן קֳדָם יְיָ לְוַת בִּלְעָם וַאֲמַר מָן גוּבְרַיָא הָאִלֵין דְעִמָךְ

ויבא אלהים. לכבוד ישראל כי השם ידע דבר בעל פעור ואילו היה בלעם מקלל אותם היו כל העולם אומרים כי בעבור קללת בלעם באה המגפה:

מי האנשים האלה. פתחון ותחלת דבור כמו אי הבל אחיך והנה הוא כחש והשם אמר לו קול דמי אחיך:

מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. מָצִינוּ לְשׁוֹן ״מִי״ שֶׁאֵינוֹ לְשׁוֹן שְׁאֵלָה וְנֶאֱמַר לְבִזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמואל א׳ כה י): ״וַיַּעַן נָבָל אֶת עַבְדֵי דָוִד מִי דָוִד וּמִי בֶן יִשַׁי״, כְּלוֹמַר מִי הוּא, שֶׁאֵינוֹ נֶחְשָׁב לִכְלוּם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם שֶׁרוּחוֹ גְּבוֹהָה: ״מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה״ הַפְּחוּתִים? וְכִי רְאוּיִין הֵמָּה לִהְיוֹת עִמָּךְ שֶׁתֵּלֵךְ עִמָּהֶם? וְהֵשִׁיב: ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי״, וְעֶבֶד מֶלֶךְ כְּמֶלֶךְ. וּמִכָּל מָקוֹם אָמַר: ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלוֹךְ עִמָּכֶם״, אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם.

מִי הָאֲנָשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה שָׁאַל אוֹתוֹ ה׳, הֲמִמֶּנּוּ יִבָּצֵר כָּל דָּבָר? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר תֵּבַת עִמָּךְ וְלֹא הִסְפִּיק בְּמַאֲמַר הָאֵלֶּה? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת תְּשׁוּבַת בִּלְעָם שֶׁאָמַר ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר״ וְגוֹ׳, וְכִי שְׁאֵלָתוֹ יִתְבָּרַךְ הָיְתָה מִי שְׁלָחָם? שְׁאֵלָתוֹ הָיְתָה מִי הֵם! וְרַזַ״ל הִרְגִּישׁוּ בְּדִקְדּוּק זֶה וְאָמְרוּ (ילקוט שמעוני תשסה) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳, אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, אֵינִי יוֹדֵעַ בָּהֶם אֶלָּא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר שָׁלַח אֵלַי, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר ״בָּלָק וְגוֹ׳ שָׁלַח״ וְגוֹ׳ מוּבָן שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר ״אֵינִי יוֹדֵעַ וְגוֹ׳ אֶלָּא בָּלָק שָׁלַח״ וְגוֹ׳. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ ״מֶלֶךְ מוֹאָב״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּזִכְרוֹן שְׁמוֹ? וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת מַאֲמַר ה׳ הִיא עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בְּפָסוּק ״לִינוּ פֹה״ שֶׁיָּלִינוּ עִמּוֹ בְּחַדְרוֹ הַמְּיֻחָד לוֹ. לָזֶה בָּא מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ וְאָמַר לוֹ מִי וְגוֹ׳ לְשׁוֹן הַשְׁפָּלָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ג:יא) ״מִי אָנֹכִי״ וְגוֹ׳. כְּמוֹ כֵן אָמְרוֹ מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁהִכְנַסְתָּ אוֹתָם לְמָקוֹם זֶה עִמְּךָ בַּחֶדֶר הַמְּיֻחָד לְךָ לְדַבֵּר עִמְּךָ מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, כִּי יַקְפִּיד ה׳ עַל כְּבוֹד בִּלְעָם בְּעֵרֶךְ הָאֻמּוֹת כֵּיוָן שֶׁהוּא נָבִיא עֲלֵיהֶם, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ (במדבר רבה כ,יד) שֶׁהָרַג אֶת הָאָתוֹן מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל בִּלְעָם. וְעַיֵּן בַּפָּסוּק שֶׁאַחַר זֶה ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים״. וְהֵבִין בִּלְעָם דְּבָרָיו וְאָמַר טַעַם שֶׁעָשָׂה לָהֶם כָּבוֹד זֶה הוּא לְפִי שֶׁהֵם שְׁלוּחֵי מֶלֶךְ, וְהוּא אָמְרוֹ בָּלָק בֶּן צִפּוֹר, פֵּרוּשׁ, הַיָּדוּעַ לִנְסִיךְ מִדְיָן, וְעוֹד לוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ לְמוֹאָב שָׁלַח אֵלַי, פֵּרוּשׁ, הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּבִשְׁבִיל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת עָשִׂיתִי אוֹתָם עִמִּי. וּבָזֶה נִתְיַשְּׁבוּ כָּל הַדִּקְדּוּקִים.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי אוּמָּה זוֹ לֹא נִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, וְנִתְחַכֵּם בְּמַאֲמָר זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַצֶּה ה׳ לְשָׁלְחוֹ וְלֹא יְעַכֵּב עַל יָדוֹ, וְלָזֶה לֹא יְעַכֵּב עַל יָדוֹ בַּהֲלִיכָתוֹ עִם שְׁלוּחָיו.