וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי׃

בלעם משיב אל האלהים: בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי. רש״י מבאר שבלעם התכוון לומר: אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים. תשובת בלעם מגלה את גאוותו ואת רצונו להתכבד. במקום להשיב בענווה על שאלת ה׳, הוא מדגיש שמלך שלח אחריו, כאילו להוכיח את חשיבותו. אונקלוס מתרגם כפשוטו, ״בלק בר צפור מלכא דמואב שלח לותי״. הצגת שליחות בלק בפי בלעם היא ראשית התהליך שבו יבקש רשות לצאת ולקלל. תשובתו מגלה את מניעיו האמיתיים - הכבוד והשכר - שילוו אותו לאורך כל הפרשה ויעמדו בניגוד לרצון ה׳.