בְּמִדְבַּר כ״ב · ח׳

לינו פה הלילה. אֵין רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְכֵן לְכָל נְבִיאֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְכֵן לָבָן בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל"א) "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה" כְּאָדָם הַהוֹלֵךְ אֵצֶל פִּילַגְשׁוֹ בְּהֵחָבֵא (תנחומא; ויקרא רבה א'):

כאשר ידבר ה' אלי. אִם יַמְלִיכֵנִי לָלֶכֶת עִם בְּנֵי אָדָם כְּמוֹתְכֶם, אֵלֵךְ עִמָּכֶם, שֶׁמָּא אֵין כְּבוֹדוֹ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם:

וישבו. לְשׁוֹן עַכָּבָה:

וַאֲמַר לְהוֹן בִּיתוּ הָכָא בְּלֵילְיָא וְאָתֵב יַתְכוֹן פִּתְגָמָא כְּמָא דִי יְמַלֵיל יְיָ עִמִי וְאוֹרִיכוּ רַבְרְבֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם

והשבותי אתכם דבר. אחר שתלינו:

וישבו שרי מואב עד בלעם לפי שלא היו שם מכירים במדין נתאכסנו עם בלעם אבל זקני מדין שהיו ממדין נתאכסנו בעיר עם חבריהם.

לִינוּ פֹה. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת פֹה, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לָהֶם שֶׁיָּלִינוּ אִתּוֹ בִּמְלוֹנוֹ, וְגָמַר אוֹמֶר הַטַּעַם וַהֲשִׁיבֹתִי וְגוֹ׳ כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר וְגוֹ׳, דִּקְדֵּק לוֹמַר ״כַּאֲשֶׁר״ וְלֹא אָמַר ״אֲשֶׁר יְדַבֵּר״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר טַעַם שֶׁאוֹמֵר לָהֶם לִינוּ פֹה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלָיו יְשִׁיבֵם דָּבָר, מַה שֶׁלֹּא יִהְיֶה כֵן כְּשֶׁיִּהְיוּ חוּץ לִמְלוֹנוֹ. וְאָמַר הַלַּיְלָה אוּלַי שֶׁאָמַר כֵּן לְצַד צָרוּת עֵינוֹ שֶׁלֹּא נָתַן לָהֶם אַכְסַנְיָא אֶלָּא לְלַיְלָה אֶחָת.