בְּמִדְבַּר כ״ב · מ״א

במות בעל. כְּתַרְגּוּמוֹ, "לְרָמַת דַּחַלְתֵּהּ", שֵׁם עֲ"זָ:

וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּדְבַר בָּלָק יַת בִּלְעָם וְאַסְקֵיהּ לְרָמַת דַחַלְתֵּיהּ וַחֲזָא מִתַּמָן קְצַת מִן עַמָא

במת בעל. הוא בעלי במות ארנון:

וירא משם קצה העם. כי הם חונים לארבע רוחות השמים:

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם - הָיָה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בְּמָקוֹם שֶׁיִּרְאֶנּוּ, כְּדֵי שֶׁיִּתְכַּוֵּן אֵלָיו בְּקִלְלָתוֹ וְלֹא תִפָּרֵד נַפְשׁוֹ מֵהֶם, כִּי אֵלֶּה מִכֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ לִהְיוֹת דְּבֵקָה בְּעֵת הָרְאִיָּה, כַּיָּדוּעַ מֵעִנְיַן הַחֲכָמִים (ב״ק קיז): ״דְּלוֹ לִי גְּבִינַאי דְּבָעֵינָא לְמֶחְזְיֵיהּ, דְּלוֹ לֵיהּ, יְהַב בֵּיהּ עֵינֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ״. וְהִגִּיד הַכָּתוּב כִּי לֹא רָאָה כָּל הַמַּחֲנֶה, כִּי הָיוּ חוֹנִים אַרְבָּעָה דְּגָלִים לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. וּבַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה אָמַר לוֹ בָּלָק: ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״ (במדבר כ״ג:י״ג), לוֹמַר גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת לֹא תִרְאֵהוּ כֻּלּוֹ אִם הוּא הַדָּבָר הַמּוֹנֵעַ מִמְּךָ קִלְלָתוֹ, אֲבָל קָבְנוֹ לִי מִשָּׁם אִם תּוּכַל, כִּי אֵין לִי מָקוֹם לְהַרְאוֹתוֹ כֻּלּוֹ מִשָּׁם. חָשַׁב בָּלָק אוּלַי יֵשׁ בְּאַחַת הַקְּצָווֹת דֶּגֶל אֲנָשִׁים צַדִּיקִים וְטוֹבִים אֲשֶׁר אֵין הַשֵּׁם חָפֵץ דַּכְּאוֹ. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עוֹד כִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן רָאָהוּ כֻּלּוֹ, כִּי בָּמוֹת בַּעַל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְרָאוּ שְׁנֵיהֶם מִשָּׁם קְצֵה הָעָם, וּבָנוּ שָׁם הַמִּזְבְּחוֹת וְהָלַךְ בִּלְעָם אֶל רֹאשׁ הַגִּבְעָה אֲשֶׁר בָּהָר הַהוּא וְרָאָהוּ כֻּלּוֹ. וְזֶה טַעַם "וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי" (במדבר כ״ג:ג׳) שֶׁהָלַךְ אֶל שֶׁפִי שֶׁבּוֹ, כְּדִבְרֵי ר״א:

ויעלהו במות בעל העלהו בגובה של מישור. בעל מישור כמו מבעלי יהודה בעלי במות ארנון בעל גד.

וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. לְפִי שֶׁהַקְּצָווֹת עֲלוּלִים בְּיוֹתֵר לְקַבֵּל נֵזֶק, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא א) וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הָעָם, אוֹ בְּקָצֶה רִאשׁוֹן - קְצִינֵי עָם, אוֹ בְּקָצֶה אַחֲרוֹן - הַמּוּקְצִים שֶׁבָּעָם, כִּי מִצַּד הַמּוּקְצִים יִהְיוּ רְאוּיִין לִקְלָלָה מַמָּשׁ, וְאִם מִצַּד הַקְּצִינִים הַחֲשׁוּבִים - בְּנָקֵל לְהַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע מִצַּד מַעֲלָתָם, כִּי זֶהוּ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ בִּלְעָם, שֶׁאִם לֹא יִמְצָא מָקוֹם לְקַלְּלָם יַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע.

וְאַתָּה הַמְּעַיֵּן שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה הַשִּׁנּוּיִים שֶׁמָּצִינוּ בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם״, וְאַחַר כָּךְ נֶאֱמַר: ״אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה״, מִכְּלָל כִּי בְּקָצֶה רִאשׁוֹן רָאָה כֻּלּוֹ עַל יְדֵי רְאִיַּת הַקָּצֶה, וּבַשְּׁלִישִׁית נֶאֱמַר: ״וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו״, מַשְׁמַע שֶׁרָאָה כֻּלָּם מַמָּשׁ. וּבֵאוּר עִנְיַן זֶה הוּא כִּי מִתְּחִלָּה הֵצִיץ בִּלְעָם בְּשָׁרְשָׁם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ מְקוֹרָם וְצוּר חָצְבָם, אִם יִמְצָא בּוֹ עָוֹן אֲשֶׁר עַל יָדוֹ תָּחוּל הַקְּלָלָה גַּם לָעֲנָפִים, כִּי בְּבִטּוּל הַשֹּׁרֶשׁ יִפְּלוּ גַּם הָעֲנָפִים, וְהוּא רְאִיַּת הַקָּצֶה הַכּוֹלֵל אֶת כֻּלָּם, כִּי הָאָבוֹת כּוֹלְלִים הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁבִּקֵּשׁ וְלֹא מָצָא, חָזַר לְהָצִיץ בָּעֲנָפִים, אִם יִמְצָא עָוֹן בַּתּוֹלָדוֹת. וְזֶהוּ הַקָּצֶה שֶׁכֻּלּוֹ לֹא יִרְאֶה, כִּי אֵין הָאָבוֹת בִּכְלַל הַבָּנִים. וְאַחַר שֶׁלֹּא הִבִּיט אָוֶן לֹא בָּאָבוֹת וְלֹא בַּתּוֹלָדוֹת, אָמַר, מֵעַתָּה כֻּלָּם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, אִם כֵּן אַכְנִיס בָּהֶם עַיִן הָרַע הַשּׁוֹלֵט בְּיוֹתֵר בַּדָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל צַד שֶׁאֵין בּוֹ פְּסֹלֶת כְּלָל, וְכִדְמַסִּיק בַּתַּנְחוּמָא (בלק טו) וּמְבִיאוֹ הַיַּלְקוּט עַל פָּסוּק ״מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ בְּקוֹל גָּדוֹל בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קְלָלָה תֵּחָשֶׁב״ (משלי כז יד), עַל בִּלְעָם שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס עַיִן הָרַע בְּיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי בִּרְכוֹתָיו. וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ רָאִיתִי לְבָאֵר כָּל הַשְּׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת וְזֶה סִדְרָם.

וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. זֶהוּ חִפּוּשׂ רִאשׁוֹן אֲשֶׁר הֵצִיץ בְּשֹׁרֶשׁ שֶׁל אֻמָּה, וַיְחַפֵּשׂ וַיִּמְצָא כִּי מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יהושע כד ב): ״בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, דְּהַיְנוּ בָּמוֹת בָּעַל, כִּי אַחַר הַבְּעָלִים הָלְכוּ, כִּי בְּעָלוּם אֲדוֹנִים זוּלָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וּמִשָּׁם רָאָה קְצֵה הָעָם, הַשֹּׁרֶשׁ הוּא הַקָּצֶה רִאשׁוֹן, וְהוּא כְּכֻלּוֹ דָּמֵי, כִּי כָּל הַבָּנִים מִסְתָּעֲפִים מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וּכְשֶׁהַשֹּׁרֶשׁ רָאוּי לִקְלָלָה וַדַּאי תָּחוּל גַּם עַל רֹאשׁ הָעֲנָפִים, כִּי בַּעֲבוֹדָה זָרָה פּוֹקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים.

וּבָאָה הַנְּבוּאָה לְבִלְעָם כִּי בָּלָק וּבִלְעָם נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּטָעוּת גָּדוֹל, כִּי רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה אֵינָהּ מִן אֲרָם, כִּי תֶּרַח הָיָה חָשׁוּב כְּמֵת בְּחַיָּיו עַד שֶׁהָיָה אַבְרָהָם פָּטוּר מִן כִּבּוּד אָב וָאֵם, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֵינוֹ מִכְּלַל רֹאשׁ יִחוּס אֻמָּה זוֹ, אֶלָּא תְּחִלַּת אֻמָּה זוֹ מֵרֹאשׁ צוּרִים, זֶה אַבְרָהָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ לְאֻמָּה זוֹ אֶת תֶּרַח שֶׁהָיָה דָּר בַּאֲרַם נַהֲרַיִם, מֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם, דְּהַיְנוּ מִן תֶּרַח שֶׁהָיָה קוֹדֶם לְאַבְרָהָם וְרָאָהוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁקָּם לֵיהּ בְּ״אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל״ וְגוֹ׳ (דברים כז טו). לְפִיכָךְ בִּקֵּשׁ ״לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב״, כִּי וַדַּאי תָּחוּל הַקְּלָלָה עַל הַפְּחוּתִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם יַעֲקֹב. ״וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל״, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה זַעַם וָכַעַס אֲפִלּוּ אֶל הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם, שֶׁנִּרְמְזוּ בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל, עַל יְדֵי שֶׁיִּרְאוּ בְּאָבְדַן מוֹלַדְתָּם.

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק וְגוֹ׳ וַיַּרְא וְגוֹ׳. אָמְרוֹ וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, אוּלַי שֶׁעָשָׂה מְרִיבָה בִּלְעָם עִם בָּלָק וְצִעֲרוֹ בִּדְבָרִים עַל מִעוּט הַבָּשָׂר שֶׁשָּׁלַח כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. וְאָמְרוֹ וַיִּקַּח בָּלָק לְקָחוֹ בִּדְבָרִים, פֵּרוּשׁ שֶׁרִצָּהוּ עַל הַדָּבָר.

עוֹד יִרְצֶה, לְפִי שֶׁהָיָה בִּלְעָם חִגֵּר בְּרַגְלוֹ, וּכְפִי טִבְעִיּוּת הָרָגִיל בְּחוּשֵׁי הַרְכָּבַת בְּנֵי אָדָם, אָדָם כָּזֶה לֹא יִתְכּוֹנֵן בּוֹ רֶגֶל הַצּוֹלֵעַ לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר, וּמַה גַּם לַעֲלוֹת בָּמוֹת. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בְּתֵיבַת וַיְהִי - אוֹי לוֹ לְבִלְעָם, וְטַעַם הַצַּעַר הוּא בִּשְׁבִיל הֱיוֹת הַדָּבָר בַּבֹּקֶר. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָלֶכֶת תֵּכֶף וּמִיָּד, הָיָה בָּלָק לוֹקֵחַ אוֹתוֹ בְּיָדוֹ וּסְמָכוֹ לְהַעֲלוֹתוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת״ וְגוֹ׳:

עוֹד נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ בַּבֹּקֶר לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁנָּדְדָה שְׁנַת עֵינוֹ שֶׁל בָּלָק, כִּי מִדֶּרֶךְ הַמְּלָכִים לִהְיוֹת עַל מִטּוֹתֵיהֶן עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ט:), וְזֶה בִּהְיוֹת הַבֹּקֶר עָמַד וְלָקַח בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת וְגוֹ׳.

עוֹד טַעַם בַּבֹּקֶר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (ע״ז ד:) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵימַת קָא רָתַח? אָמַר אַבַּיֵי בִּתְלַת שָׁעֵי קַמַּיְתָא, עַד כָּאן, לָזֶה אָמַר ״וַיְהִי בַבֹּקֶר״, וְדִקְדֵּק לוֹמַר וַיְהִי לְשׁוֹן צַעַר, פֵּרוּשׁ זְמַן שֶׁה׳ מִתְכַּעֵס עַל עוֹלָמוֹ שֶׁהוּא בַּבֹּקֶר לָקַח בִּלְעָם שֶׁהָיָה בָּקִי בְּכִוּוּן הָרֶגַע. עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,יח) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״בָּמוֹת בָּעַל״ זֶה פְּעוֹר, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְיָדוּעַ הוּא כִּי פְּעוֹר עֲבוֹדָתוֹ הִיא הַתְרָזַת זֶבֶל בְּפָנָיו, וְזֶה לְשׁוֹן דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין סד.): בַּמֶּה עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל פְּעוֹר? אוֹכְלִין תְּרָדִין וְשׁוֹתִין שֵׁכָר וּמַתְרִיזִין בְּפָנֶיהָ, עַד כָּאן, הֲרֵי שֶׁעֲבוֹדַת פְּעוֹר הִיא בְּהַתְרָזַת הַמֵּאוּס, וּלְטַעַם זֶה רָצָה בָּלָק לְהַעֲלוֹת בִּלְעָם לִפְעוֹר שֶׁהִיא בָּמוֹת בַּעַל בִּזְמַן הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא זְמַן הַהַפְנָאָה שֶׁאָדָם עוֹשֶׂה צְרָכָיו, וְהוּא אָמְרוֹ בַּבֹּקֶר וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל, וְאוּלַי כִּי בִּלְעָם לֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה זוֹ וּלְקָחוֹ בִּדְבָרִים לְעָבְדָהּ.

עוֹד נִרְאֶה טַעַם בַּבֹּקֶר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר פרשת זו), שֶׁאָמְרוּ שֶׁכְּשָׁפָיו שֶׁל בָּלָק הָיוּ בְּצִפּוֹר, וּכְמוֹ שֶׁרָמַזְנוּ בְּמַאֲמַר ״בֶּן צִפּוֹר״, לָזֶה בָּחַר בָּלָק לַעֲמוֹד בַּבֹּקֶר שֶׁאָז יְצַפְצֵף הַצִּפּוֹר כַּיָּדוּעַ, וְיַעֲלֶה בְּיָדָם כְּשָׁפָיו וּקְסָמָיו כִּי זֶה הוּא זְמַנּוֹ.

וּבָזֶה נִרְאֶה לָתֵת טַעַם לְמָה שֶׁיֵּשׁ לִתְמוֹהַּ בָּעִנְיָן, בְּמַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם״, וַהֲלֹא אָמְרוּ רַזַ״ל (תענית ט.) שֶׁהָעֲנָנִים הָיוּ מְכַסִּים עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָיוּ נִרְאִים לָעַיִן, וּכְשֶׁמֵּת אַהֲרֹן וְנִסְתַּלְּקוּ הָעֲנָנִים נִגְלוּ לָעַיִן וְיָדַע הַכְּנַעֲנִי מוֹשָׁבָם וְנִלְחַם עִמָּם, וְחָזְרוּ אַחַר כָּךְ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה כְּאָמְרָם זַ״ל (שם). אִם כֵּן יִשְׂרָאֵל הָיוּ מְכֻסִּים בֶּעָנָן, וְאֵיךְ יֹאמַר הַכָּתוּב ״וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם״, שֶׁאַדְרַבָּה הָיָה צָרִיךְ ה׳ לְהוֹסִיף שְׁמִירָה עַל שְׁמִירָתָן לְבַל תִּכָּנֵס בָּהֶם עַיִן רָעָה שֶׁל בִּלְעָם. אֶלָּא וַדַּאי מַה שֶׁרָאוּ קְצֵה הָעָם הוּא עַל יְדֵי כְּשָׁפִים שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים בַּצִּפּוֹר הַיָּדוּעַ, וְהוּא הָיָה מְגַלֶּה אוֹתָם, וְיֵשׁ כֹּחַ בַּמְּכַשְּׁפוּת לַעֲשׂוֹת כֵּן, כְּאָמְרָם זַ״ל (סנהדרין סז:) לָמָּה נִקְרְאוּ מְכַשְּׁפוּת וְכוּ׳, וְהֵם גִּלּוּ הַמְּכֻסֶּה בֶּעָנָן. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁלֹּא גִּלּוּ לָהֶם אֶלָּא קְצֵה הָעָם, לֹא פִּנַּת הַצַּדִּיקִים וּגְדוֹלֵיהֶם: