בְּמִדְבַּר כ״ב · מ׳

בקר וצאן. דָּבָר מוּעָט:

וּנְכֵיס בָּלָק תּוֹרִין וְעָאן וּשְׁלַח לְבִלְעָם וּלְרַבְרְבַיָא דִי עִמֵיהּ

וַיִּזְבַּח בָּלָק וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן הַכָּתוּב בָּזֶה גַּם לְהוֹדִיעַ חֶרְפַּת אָדָם זֶה, שֶׁלֹּא הֶחְשִׁיבוֹ בָּלָק לִסְעוֹד עִמּוֹ אֲפִלּוּ סְעוּדָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא שָׁלַח אֵלָיו וְלַשָּׂרִים וְגוֹ׳, וְאוּלַי שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ שֶׁלֹּא שָׁלַח אֶלָּא דָּבָר הַמַּסְפִּיק לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים הַיְּדוּעִים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ וְשָׁלַל נְעָרָיו, וְזֶה יַגִּיד צָרוּת עֵין בָּלָק בִּכְבוֹד בִּלְעָם. אוֹ לְפִי שֶׁחָשַׁב בָּלָק כִּי בִּלְעָם יִקַּח כָּל הַשָּׁלוּחַ לוֹ וְיַחְזִיק בּוֹ כִּי הוּא לוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא יִתֵּן לַשָּׂרִים וְכוּ׳ כִּי הָיָה יָדוּעַ שֶׁהוּא רַע עַיִן, לָזֶה כְּשֶׁשָּׁלַח אָמַר בְּפֵרוּשׁ כִּי לֹא לוֹ לְבַדּוֹ יִהְיֶה הַטֶּבַח הַשָּׁלוּחַ אֶלָּא לוֹ וְלַשָּׂרִים. וְאָמַר אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶפְשָׁר שֶׁעָשָׂה לְפִי חֶשְׁבּוֹן הַשָּׂרִים שֶׁעִמּוֹ, פְּרָט לַמִּזְדַּמֵּן, שֶׁאִם יִזְדַּמְּנוּ שָׂרִים אֲחֵרִים עִמּוֹ אֵין מְנַת בָּשָׂר לָהֶם. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַזַ״ל (במדבר רבה כ,טז) שֶׁהִקְפִּיד בִּלְעָם עַל מִעוּט הַבָּשָׂר וְאָמַר ״לְמָחָר אֲנִי שׁוֹלֵחַ מְאֵרָה בִּנְכָסָיו שֶׁל זֶה״, וּלְמָחָר אָמַר לוֹ ״בְּנֵה לִי וְגוֹ׳ שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים״ (במדבר כג:א).