בְּמִדְבַּר כ״ב · ל״ח

וַאֲמַר בִּלְעָם לְבָלָק הָא אֲתֵיתִי לְוָתָךְ כְּעַן הֲמֵיכַל יְכִלְנָא לְמַלָלָא מִדַעַם פִּתְגָמָא דִי יְשַׁוֵי יְיָ בְּפוּמִי יָתֵיהּ אֲמַלֵיל

עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה. דִּקְדֵּק לוֹמַר עַתָּה, פֵּרוּשׁ, אַחַר דִּבּוּר שֵׁנִי שֶׁבָּא אֵלָיו מֵהַמַּלְאָךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱסַר וְכָפַל לוֹ אֲפִלּוּ דִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר״. וְכָפַל לוֹמַר הֲיָכוֹל אוּכַל, כָּאן גִּלָּה רִשְׁעָתוֹ שֶׁמְּנִיעָתוֹ הִיא בִּשְׁנֵי דְּרָכִים: אֶחָד מִכֹּחַ הָאַזְהָרָה, וְהַשֵּׁנִי שֶׁאֵין הַבְּחִירָה בְּיַד עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאִם לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא הָאַזְהָרָה וְהָיָה בַּעַל בְּחִירָה וְרָצוֹן, הָיָה עוֹשֶׂה.