וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃

בלק אומר אל בלעם: הלא שלוח שלחתי אליך לקרוא לך, למה לא הלכת אלי, האמנם לא אוכל כבדך. רש״י מבאר ש״האמנם לא אוכל כבדך״ - ניתנבא בלק שסופו לצאת מעמו בקלון. אבן עזרא מבאר ש״למה לא הלכת״ הוא כמו באת, בעבור מילת ״אלי״. בלק מוכיח את בלעם על עיכובו, ומבטיח שוב לכבדו. עצם השאלה ״האמנם לא אוכל כבדך״ טומנת בחובה, לפי רש״י, נבואה שלא במתכוון - שסופו של בלעם לצאת בבושת פנים בלא כבוד. כך אף בלק, בלא דעת, מנבא את כישלון בלעם. פגישת השניים נפתחת אפוא בתרעומת ובהבטחת כבוד, שיתבררו בסוף כריקים מתוכן.