בְּמִדְבַּר כ״ב · ל״ג

אולי נטתה. כְּמוֹ לוּלֵי, פְּעָמִים שֶׁאוּלַי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן לוּלֵי:

גם אתכה הרגתי. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס וְהוּא כְמוֹ גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ, כְּלוֹמַר, לֹא הָעַכָּבָה בִּלְבַד קְרָאַתְךָ עַל יָדִי, כִּי גַם הַהֲרִיגָה:

ואותה החייתי. וְעַתָּה מִפְּנֵי שֶׁדִּבְּרָה וְהוֹכִיחַתְךָ, וְלֹא יָכֹלְתָּ לַעֲמֹד בְּתוֹכַחְתָּהּ - כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ויאמר לא - הֲרַגְתִּיהָ, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ, זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה בִלְעָם בְּתוֹכַחְתָּהּ וְלֹא יָכוֹל לְהָשִׁיב, שֶׁחָס הַמָּקוֹם עַל כְּבוֹד הַבְּרִיּוֹת, וְכֵן (ויקרא כ') "וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה", וְכֵן (שם) "אֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ" (תנחומא):

וַחֲזַתְנִי אֲתָּנָא וּסְטַת מִן קֳדָמַי דְנַן תְּלַת זִמְנִין אִילוּפוֹן לָא סְטַּת מִן קֳדָמַי אֲרֵי כְעַן אַף יָתָךְ קְטָלִית וְיָתַהּ קַיֵימִית

ותראני האתון. בקמץ גדול תחת קטן שהיה ראוי להיות ותראני ורבים כן אולי יתחלק לטעמים רבים ופה הוא כמו לולי ומלת גם לעד שמתה האתון אחר שדברה:

ואותה החייתי. דרך קצרה וכן הטעם כאשר הרגתיה הרגתיך או הרגתיך לבדך ואותה החייתי:

וטעם ואותה החייתי. כי בן אדם בראותו המלאך ימות והעד ותנצל נפשי ודבר מנוח לעד אף כי הבהמה שאין לה שום שותפות עם רוח המלאך כבן אדם:

וַתֵּט לְפָנַי - פֵּרְשׁוּ בּוֹ וַתֵּט אֶל הַשָּׂדֶה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְפָנַי. וְאֵין צֹרֶךְ, רַק טַעְמוֹ כְּמוֹ מִפָּנַי, כִּי כֵן תְּשַׁמֵּשׁ הַלָּמֶ״ד, כְּמוֹ ״וַיַּחְדְּלוּ לִבְנוֹת הָעִיר״ (בראשית יא ח), ״חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב״ (תהלים לו ד), וְכֵן רַבִּים. וְכָמוֹהוּ: ״וַיֵּצֵא יוֹאָב וְשָׂרֵי הַחַיִל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לִפְקֹד אֶת הָעָם אֶת יִשְׂרָאֵל״ (כד ד):

וְטַעַם אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי - עַל דַּעַת הַמְפָרְשִׁים כְּמוֹ לוּלֵא שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי, יְשַׁמֵּשׁ בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ חֲבֵרָיו כֻּלָּם. וְעַל דַּעְתִּי הוּא כְּמַשְׁמָעוֹ, כִּי הָאָתוֹן הִרְגִּישָׁה בַמַּלְאָךְ אוֹ רָאֲתָה בּוֹ וְלֹא יָדְעָה מָה הָעִנְיָן, אֲבָל נָטְתָה מִפְּנֵי חֶרֶב שְׁלוּפָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמוֹת. עַל כֵּן אָמַר הַמַּלְאָךְ לְבִלְעָם: וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וְנָטְתָה מִפָּנַי, וּבְשֶׁמָּא נָטְתָה מִפָּנַי, כִּי אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ בָּאתִי, אֲבָל אוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי כִּי הַחֵטְא בְּךָ וְלֹא בָּאָתוֹן:

גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי - אָמַר ר״א (אבן עזרא על במדבר כ״ב:ל״ג) מִלַּת "גַּם" לְעֵד שֶׁמֵּתָה הָאָתוֹן אַחֲרֵי שֶׁדִּבְּרָה, וְטַעַם "הֶחֱיֵיתִי" כִּי בֶּן אָדָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּלְאָךְ יָמוּת, וְהָעֵד "וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי" (בראשית לב לא), אַף כִּי הַבְּהֵמָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם שׁוּתָּפוּת עִם הַמַּלְאָךְ כְּבֶן אָדָם. וְאֵין מִלַּת "גַּם" נִדְרָשׁ כַּאֲשֶׁר אָמַר, כִּי שְׁנֵיהֶם לֹא יָמוּתוּ, כִּי עַתָּה שֶׁנָּטְתָה מֵתָה הָאָתוֹן וְהֶחֱיָה אֶת בִּלְעָם, וְאִם לֹא נָטְתָה הָיָה הוֹרֵג אֶת בִּלְעָם וּמְחַיֶּה הָאָתוֹן. אֲבָל מִלַּת "גַּם" כְּדִבְרֵי רַשִׁ״י שֶׁהוּא כִּמְסֹרָס, גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְךָ, וְטַעַם ״וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי״ לוֹמַר כִּי הַחֵטְא כֻּלּוֹ עָלֶיךָ וְהָרַגְתִּי אוֹתְךָ בּוֹ, אֲבָל הִיא אֵין עָלֶיהָ חֵטְא שֶׁתָּמוּת בּוֹ. וְהִנֵּה הַנְּטִיָּה שֶׁנָּטְתָה מִפָּנַי לְטוֹבָתְךָ, לֹא לְצָרְכָּהּ כְּלָל, וְהִכִּיתָ אוֹתָהּ חִנָּם וְגָמַלְתָּ לָהּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְלֹא הִגִּיד הַכָּתוּב אִם הָיוּ שָׂרֵי בָלָק עִם בִּלְעָם בַּמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, אוֹ שֶׁהָיוּ רוֹכְבִים לְפָנָיו וְרָחוֹק הָיָה בֵּינֵיהֶם וּבֵינוֹ. וְהַקָּרוֹב שֶׁהָיוּ עִמּוֹ, לֹא יִתְפָּרְדוּ מִמֶּנּוּ, וְרָאוּ בִּנְטוֹת הָאָתוֹן וְהַכּוֹת בִּלְעָם אוֹתָהּ, כִּסְבוּרִים הָיוּ שֶׁהָיָה כְּמִנְהַג הַבְּהֵמָה הָרָעָה, וְלֹא שָׁמְעוּ דִּבּוּרָהּ, אַף כִּי דְּבַר הַמַּלְאָךְ שֶׁהוּא גִּלּוּי עֵינֵי בִלְעָם. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (במדב״ר כ יד) שֶׁהָיוּ שָׂרֵי מוֹאָב תְּמֵהִים שֶׁרָאוּ נֵס שֶׁלֹּא הָיָה כָּמוֹהוּ בָּעוֹלָם, וְאָמְרוּ (שם) שֶׁכֵּיוָן שֶׁדִּבְּרָה מֵתָה, שֶׁלֹּא יְהוּ הָאֻמּוֹת אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁדִּבְּרָה״ וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ יִרְאָה. וְעוֹד שֶׁחָס הַקב״ה עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רָשָׁע, שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים: ״זוֹ הִיא שֶׁסִּלְּקָה אֶת בִּלְעָם״. וְכָל זֶה אֶפְשָׁר מִדֶּרֶךְ הַקַּבָּלָה, לֹא שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב בְּמִיתָתָהּ כְּלָל כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי:

אולי נטתה מפני - כל אולי שבמקרא פירושם כמו אם וכמו אילו. והמפרשים אם זה כמו לולא התמהמהנו וכמו לולי ה' וגו' - טעות הוא בידם. אבל פירושו כמו: אולי יש תקוה. אולי יחנן ה' צבאות. אולי משגה הוא. וכן אמר המלאך: על מה הכית את אתונך שלש פעמים שלא כדין עשית, שהרי ותט לפני זה שלש רגלים - כל נטיותיה היו לפני אבל לא מפני, שהרי לא עברה אותי.

אולי נטתה מפני - כלומר: שאם נטתה מפני ולא לפני כלומר, שאם עברה אותי את הדרך עד אחרי. גם הרגתי אותך כלומר, לא היית ניצול בהיזק מועט של לחיצת רגלך אלא אף אותך הרגתי והיא לא היתה מפסדת שאותה החייתי, כמו שהיא קיימת גם עתה שהיא לא היתה פושעת כי אם אתה שהיית פושע בי, שהכית אתונך.

גם אתכה - גם הרגתי אותך. כמו: וברכתם גם אותי - גם תברכו אותי.

ותראני האתון ותט לפני כלומר כל שעה היתה לפני אלא שנטתה לימין או לשמאל.

אולי נטתה מפני אבל אם נטתה מפני מכל וכל שהיתה חוזרת לאחוריה מפני הדוחק שהיתה מכה אז אותך הרגתי מפני שהיית דוחק אותה. מפני חוץ מפני.

ואותה החייתי שהיתה אנוסה וכן הוא שיש חלוק בין לפני למפני שהרי מפני פירושו חוץ ממראית פני כגון ונשל הגויים האלה מפניך מורישם מפניך.

גם אתכה הרגתי פרש״‎י הרי זה מקרא מסורס וכו׳‎ כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא וגם סמוך לאותך היה מרבה מעין אותכה כלומר איש עמך אבל עכשיו כשתפרשנו אחר הסירוס גם הרגתי אותך לרבות מעין ההריגה והיא העכבה כמו שפרש״‎י. ד״‎א גם לרבות ההריגה עם הלחיצה ויש מפרשים דברים ככתבן גם אתכה הרגתי לרבות את הנערים שהלכו עמי שלא נטו מן הדרך ולכך לא הזכירם הכתוב מכאן ואילך, גם אותכה בכ״‎ף.

[ ס״‎א גם אתכה הרגתי פרש״‎י הרי זה מקרא מסורס. כלומר אם הייתי מפרשו כמו שהוא כתוב נמצא גם סמך לאותך והייתי מרבה מעין אותך והוא הבהמה וה״‎ק אולי נטתה מפני כי עתה גם אותך ואותה החייתי אבל עתה שנטתה מפני אותכה ואותה החייתי, ולא היא כי היא נהרגת מפני כבוד הבריות לפיכך צריך לפרשו מסורס כפי׳‎ רש״‎י (טז)].

כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה וְגוֹ׳. אָמְרוֹ עַתָּה, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,יד) שֶׁאָמְרוּ שֶׁנֶּהֶרְגָה הָאָתוֹן, וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר גַּם אֹתְכָה וְלֹא אָמַר ״גַּם הָרַגְתִּי אוֹתְכָה״, יְדֻיַּק עַל נָכוֹן תֵּבַת ״עַתָּה״, כִּי לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״גַּם אֹתְכָה״ אֶלָּא עַתָּה שֶׁכְּבָר נֶהֶרְגָה הָאָתוֹן, מַה שֶׁאֵין כֵּן קוֹדֶם, כִּי קוֹדֶם לֹא הָיְתָה מֵתָה הָאָתוֹן, כְּאָמְרוֹ ״וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי״. וְאָמְרוֹ הֶחֱיֵיתִי שֶׁמַּשְׁמָעוּתוֹ הוּא פּוֹעַל חָדָשׁ, לְהָעִירְךָ שֶׁעַתָּה נֶהֶרְגֶת. עוֹד לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לָהּ מַעֲשֵׂה נִסִּים, שֶׁיִּפְגַּע הַמַּלְאָךְ בְּרוֹכֵב וְנִרְכָּב וְיַהֲרֹג רוֹכֵב בִּשְׁמִירַת נִרְכָּב, וּבְדֶרֶךְ זֶה יֻצְדַּק לֵאָמֵר לָשׁוֹן זֶה ״הֶחֱיֵיתִי״.