וַיָּ֤קׇם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל־אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהֹוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

להלך עמכם. אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים מִכֶּם, לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גְבוֹהָה, וְלֹא רָצָה לְגַלּוֹת שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶלָּא בִלְשׁוֹן גַּסּוּת, לְפִיכָךְ ויסף עוד בלק:

וְקָם בִּלְעָם בְּצַפְרָא וַאֲמַר לְרַבְרְבֵי בָלָק אִיזִילוּ לְאַרְעֲכוֹן אֲרֵי לֵית רַעֲוָא קֳדָם יְיָ לְמִשְׁבְּקִי לְמֵיזַל עִמְכוֹן

שרי בלק. ולא הזכיר זקני מדין כי בלק הוא העיקר והוא השולח אליו אמר ר' משה הכהן הספרדי ז"ל כי אף על פי שסימן הפועל ביו"ד לא יתכן להיותו כי אם בנו"ן כמו הלהרגני לא יאמר הלהרגי והנה שכח לתתי להלך עמכם לא אבה יבמי ור' יונה המדקדק אמר כי היו"ד נוסף ואיננו נכון:

אֶל שָׂרֵי בָלָק - עַל דַּעַת רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:ז׳) כִּי זִקְנֵי מִדְיָן הָלְכוּ לָהֶם כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהֶם ״לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה״. וְיִתָּכֵן זֶה, כִּי כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר לָהֶם ״כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֵלָי״ (במדבר כ״ב:ח׳), לֹא רָצוּ לְהַמְתִּין לוֹ, כִּי אָמְרוּ: ״הַשֵּׁם הַזֶּה בְּעֶזְרָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הוּא מֵעוֹלָם, הוּא אֲשֶׁר הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם וְעָשָׂה לָהֶם אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים״. כִּי זִקְנֵי מִדְיָן חֲכָמִים הָיוּ וְיָדְעוּ כָּל דִּבְרֵי מֹשֶׁה עִם יִתְרוֹ גְּדוֹל אַרְצָם, אֲבָל הַכָּתוּב לֹא הִזְכִּיר זֶה. וְר״א אָמַר (אבן עזרא על במדבר כ״ב:י״ג) כִּי לֹא הִזְכִּירָם בַּעֲבוּר כִּי בָּלָק הוּא הָעִקָּר וְהוּא בַּעַל הַשְּׁלִיחוּת, וְכֵן ״וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב״ (שם), כִּי עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת מֵאֲדוֹנֵיהֶם הָיָה. וְהַנָּכוֹן כִּי זִקְנֵי מִדְיָן, וְאוּלַי הֵם הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים, בָּאוּ מֵאַרְצָם אֶל בָּלָק לְהִתְיָעֵץ בְּעִנְיַן יִשְׂרָאֵל, וְלָקְחוּ כֻּלָּם עֵצָה לִשְׁלֹחַ לְבִלְעָם. וְהִנֵּה שָׁלַח בָּלָק הַשָּׂרִים שֶׁלּוֹ, שׁוֹפְטָיו וַחֲכָמָיו, וְהָלְכוּ עִם זִקְנֵי מִדְיָן לְאֶרֶץ מִדְיָן, כִּי מִשָּׁם הָיָה דַּרְכָּם אֶל עִיר בִּלְעָם, וְנִשְׁאֲרוּ זִקְנֵי מִדְיָן בְּעִירָם, וְהָלְכוּ שָׂרֵי בָּלָק שֶׁהֵם הַשְּׁלוּחִים לְבַדָּם עַד אֲרָם. וְזֶה טַעַם ״וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן״, כִּי הָלְכוּ מִלִּפְנֵי בָּלָק כֻּלָּם עַד מִדְיָן, ״וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם״ - שָׁב לְזִקְנֵי מוֹאָב, שֶׁבָּהֶם אָמַר ״וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים״ (במדבר כ״ב:ה׳), לֹא לְזִקְנֵי מִדְיָן:

לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם - אֶלָּא עִם שָׂרִים גְּדוֹלִים. לָמַדְנוּ שֶׁרוּחוֹ גַּסָּה, וְלֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם, אֶלָּא בִּלְשׁוֹן גַּסּוּת. וּלְפִיכָךְ ״וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים״, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ב:י״ג). וְאֵינוֹ נָכוֹן, כִּי כָל כְּבוֹדוֹ שֶׁיִּתְפָּאֵר וְיִתְגַּדֵּל בִּדְבַר הַשֵּׁם. וְעוֹד, שֶׁהוּא לֹא הָיָה חוֹשֵׁב שֶׁיִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לָלֶכֶת עִם שָׂרִים אֲחֵרִים נִכְבָּדִים. אֲבָל טַעְמוֹ שֶׁאֵין הַשֵּׁם חָפֵץ שֶׁיֵּלֵךְ כְּלָל. וְהִנֵּה בָּלָק חָשַׁד אוֹתוֹ כִּי לְהַרְבּוֹת שְׂכָרוֹ אָמַר כֵּן, וּלְכָךְ אָמַר לוֹ: ״לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי, הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ״ (במדבר כ״ב:ל״ז). וְעַל כֵּן הוֹסִיף שְׁלוֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים לְהַרְאוֹת לוֹ כִּי הוּא חָפֵץ בּוֹ מְאֹד, וְנָדַר לָתֵת לוֹ הוֹן וָעֹשֶׁר כְּכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה וְיִגְזֹר עָלָיו. וּבִלְעָם הֵשִׁיב לָהֶם: ״אִם יִתֶּן לִי בָּלָק וְגוֹ', לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה'״ (במדבר כ״ב:י״ח) - כִּי הוּא אֱלֹהַי וְלֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה אִם אֶעֱבֹר אֶת פִּיו, כִּי בִּשְׁמוֹ אֲנִי עוֹשֶׂה. אוֹ יֹאמַר: לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּיו בְּדָבָר קָטָן אוֹ גָּדוֹל, כִּי הוּא אֱלֹהַי וַאֲנִי עַבְדּוֹ:

ויאמר אל שרי בלק לא הזכיר שרי מדין לפי שבלק היה העיקר השולח אליו.

וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר. אוּלַי לְפִי שֶׁהָיְתָה בְּשׂוֹרָה רָעָה לָהֶם, לֹא רָצָה לְגַלּוֹת לָהֶם בַּלַּיְלָה, לְפִי מַה שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהָיוּ בִּמְלוֹנוֹ עַצְמָהּ וְהִמְתִּין עַד הַבֹּקֶר. אוֹ יִרְצֶה שֶׁלֹּא קָם מִתַּרְדֵּמָתוֹ עַד הַבֹּקֶר, וְהוּא אָמְרוֹ וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וְלֹא קוֹדֵם. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁיְּדַבֵּר הַכָּתוּב בִּגְנוּת בִּלְעָם שֶׁשְּׁלָחָם מַהֵר כְּדֵי שֶׁיְּמַהֵר לִשְׁלֹחַ אֲחֵרִים נִכְבָּדִים. אוֹ לְהוֹדִיעַ צָרוּת עֵינוֹ שֶׁמִּהֵר לְשָׁלְחָם קוֹדֶם הַגָּעַת זְמַן הָאוֹכֶל, הֵפֶךְ מִנְּדִיבוּת אֲבִי הַנַּעֲרָה פִּלֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים יט) שֶׁאָמַר לַחֲתָנוֹ שֶׁעָמַד לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר: ״סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ״, כִּי זֶה הָרָשָׁע הוּא מְקוֹר הַצָּרוּת עַיִן, וְקָם בַּבֹּקֶר לְשָׁלְחָם וְאָמַר לָהֶם שֶׁיֵּלְכוּ לְאַרְצָם כִּי חָשׁ שֶׁיִּתְעַכְּבוּ בָּעִיר וּסְעוּדָתָם עָלָיו.

לְכוּ וְגוֹ׳ כִּי מֵאֵן ה׳ וְגוֹ׳. הִכְחִיד חֲצִי דָּבָר וְלֹא אָמַר לָהֶם אֶלָּא מַאֲמָר רִאשׁוֹן שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לְצַד פְּחִיתוּתָם, וְלֹא אָמַר לָהֶם מַאֲמָר לֹא תָאֹר וְגוֹ׳, שֶׁבָּזֶה חָזַר בָּלָק וְשָׁלַח רַבִּים וְנִכְבָּדִים. וְאוּלַי שֶׁדָּן הָרָשָׁע מִדִּבְרֵי ה׳ שֶׁנָּתַן הַטַּעַם ״כִּי בָרוּךְ הוּא״, שֶׁבָּא לְדַיֵּק שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ בָּרוּךְ יָכוֹל לְאוֹרְרוֹ, וְלָזֶה לֹא הֶחְלִיט לָהֶם הַדָּבָר עַד שֶׁיִּשְׁלַח הָרְאוּיִים לָלֶכֶת עִמָּהֶם, אוּלַי יִהְיֶה זְמַן אָז שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ בָּרוּךְ.