בְּמִדְבַּר כ״ב · י״ב

לא תלך עמהם. אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי, אָמַר לוֹ לא תאר את העם, אָמַר לוֹ אִם כֵּן אֲבָרְכֵם, אָמַר לוֹ אֵינָם צְרִיכִים לְבִרְכָתְךָ, כי ברוך הוא, מָשָׁל, אוֹמְרִים לְצִרְעָה לֹא מִדֻּבְשֵׁךְ וְלֹא מֵעֻקְצֵךְ (שם):

וַאֲמַר יְיָ לְבִלְעָם לָא תֵיזִיל עִמְהוֹן לָא תְלוֹט יָת עַמָא אֲרֵי בְרִיךְ הוּא

כי ברוך הוא. הטעם כי לא תוכל לקלל אותו כי אני ברכתיו:

לא תאר את העם גלוי וידוע לפני הקב״‎ה מגפת דבר בעל פעור ואילו קללם בלעם היו העולם אומרים בשביל קללת בלעם באה המגפה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר אֶל בִּלְעָם וְלֹא הִסְפִּיק בְּאָמְרוֹ ״וַיֹּאמֶר לוֹ״. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לֹא תֵלֵךְ לֹא תָאֹר. עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ הַטַּעַם כִּי בָרוּךְ הוּא. וְרַזַ״ל אָמְרוּ (במדבר רבה כ,ט) וְזֶה לְשׁוֹנָם: אָמַר לוֹ ״אֲקַלְּלֵם בִּמְקוֹמִי״, אָמַר לוֹ ״לֹא תָאֹר״, אָמַר לוֹ ״אִם כֵּן אֲבָרְכֵם״, אָמַר לוֹ ״כִּי בָרוּךְ הוּא״, עַד כָּאן.

וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמַאֲמַר ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר לוֹ לָמָּה הֶחְשִׁיבָם לְהַכְנִיסָם עִמּוֹ בְּחַדְרוֹ וְהֵשִׁיבוֹ כִּי בָּלָק וְגוֹ׳, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ כִּי מְשִׁיבוֹ ה׳ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, לְמָה שֶׁהֵשִׁיב ״בָּלָק בֶּן צִפּוֹר וְגוֹ׳ שָׁלַח אֵלָי״ וְהֵם שְׁלוּחֵי מֶלֶךְ, לָזֶה בָּא מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, פֵּרוּשׁ, אֵינָם רְאוּיִים לָלֶכֶת הוּא עִמָּהֶם לְפִי עֵרֶךְ מַעֲלָתוֹ, וְהוֹדִיעוֹ כִּי בָּלָק זִלְזֵל בִּכְבוֹדוֹ וְלֹא שָׁלַח לוֹ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים, וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן בְּמַאֲמַר רִאשׁוֹן מִי הָאֲנָשִׁים לְשׁוֹן פְּחִיתוּת, לֹא מִצַּד הַמְשַׁלֵּחַ אֶלָּא מִצַּד הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְהוּא בִּלְעָם לֹא הֵבִין הַכַּוָּנָה מִתְּחִלָּה. וְתִמְצָא שֶׁהֵבִין בִּלְעָם הַדְּבָרִים וְאָמַר לַשָּׂרִים ״מֵאֵן ה׳ לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם״, וַיּוֹסֶף בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים.

וְטַעַם שֶׁהֶחְשִׁיבוֹ ה׳ וְעָשָׂה לוֹ כָּבוֹד זֶה, מִלְּבַד הַטַּעַם שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה בְּפָסוּק ״מִי הָאֲנָשִׁים״ וְגוֹ׳, נִרְאֶה עוֹד לוֹמַר טַעַם בַּדָּבָר כִּי ה׳ נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ שֶׁאָמַר בִּתְחִלַּת תְּשׁוּבָתוֹ לְזִקְנֵי מוֹאָב: ״וַהֲשִׁיבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר ה׳ אֵלָי״, וְיָדוּעַ כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה וַאֲפִלּוּ שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְצֵא וּלְמַד (סנהדרין צו.) מַה שִׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְבוּכַדְנֶצַּר עַל פְּסִיעוֹתָיו וְכוּ׳, וְגַם כָּאן שִׁלֵּם לוֹ שְׂכָרוֹ וְכִבְּדוֹ וְאָמַר לוֹ ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, וְעַל פִּי הַדְּבָרִים יִתְיַשֵּׁב עַל נָכוֹן מַה שֶׁדִּקְדַּקְנוּ אָמְרוֹ ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל בִּלְעָם״ פֵּרוּשׁ, מַאֲמָר שֶׁנּוֹגֵעַ לְבִלְעָם לִכְבוֹדוֹ, ״לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם״, שֶׁאֵין זֶה כְּבוֹדְךָ הֲגַם שֶׁהָיוּ בָּאִים לִקְרֹא לְךָ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לְךָ רְשׁוּת לַעֲשׂוֹתוֹ. וְלָזֶה דִּקְדֵּק לוֹמַר עִמָּהֶם, וּכְנֶגֶד עִקַּר הַשְּׁלִיחוּת אָמַר ״לֹא תָאֹר אֶת הָעָם״.

וְאָמַר לֹא תָאֹר, וְלֹא לָקַח לָשׁוֹן עַצְמוֹ שֶׁאָמַר בִּלְעָם ״קָבָה לִי״, לְהוֹדִיעוֹ כִּי יָדַע גַּם לְשׁוֹן הַשְּׁלִיחוּת שֶׁשָּׁלַח בָּלָק וּלְשׁוֹן אָרָה אָמַר, וַעֲקָצוֹ לְבִלְעָם בְּרֶמֶז זֶה שֶׁיָּדַע שֶׁשִּׁנָּה בִּלְשׁוֹנוֹ.

וְאָמַר כִּי בָרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יָבִין שֶׁשְּׁנֵי הַמַּאֲמָרִים שֶׁאָמַר ה׳ אֵלָיו ״לֹא תֵלֵךְ״ וְ״לֹא תָאֹר״ טַעַם אֶחָד לָהֶם, וְהוּא מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל בִּלְעָם, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ מֵאָמְרוֹ ״אֶל בִּלְעָם״ וּמֵאָמְרוֹ תֵּיבַת ״עִמָּהֶם״, וּכְפִי זֶה כְּשֶׁיִּהְיוּ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים יַעֲשֶׂה רְצוֹן בָּלָק וְיֵלֵךְ וְיָאוֹר, לָזֶה אָמַר כִּי בָרוּךְ, פֵּרוּשׁ, זֶה הוּא טַעַם מַאֲמַר ״לֹא תָאֹר״. וּלְעִנְיַן הַהֲלִיכָה עִמָּהֶם הוּא שֶׁיֶּשְׁנוֹ לְטַעַם הַקְפָּדַת כְּבוֹדוֹ שֶׁל בִּלְעָם.

עוֹד נִרְאֶה לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, לְפִי שֶׁיָּדַע ה׳ כִּי בִּלְעָם חָפֵץ רֶשַׁע הוּא וּלְבַסּוֹף יֵלֵךְ, כְּמוֹ שֶׁכֵּן הָיָה שֶׁהִסְכִּים ה׳ וּשְׁלָחוֹ כַּאֲשֶׁר אֲבָאֵר הַטַּעַם בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת ה׳, לָזֶה אָמַר לוֹ ה׳ לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, פֵּרוּשׁ ״עִמָּהֶם״ שֶׁהֶחְלִיט לוֹ הַהֲלִיכָה, וְאִם הָיָה אוֹמֵר לוֹ ״לֹא תֵלֵךְ״ אֵין עוֹד מְצִיאוּת לַחְזֹר וְלוֹמַר לוֹ ״קוּם לֵךְ״.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֶל בִּלְעָם, נִתְכַּוֵּן לָתֵת טַעַם הַדָּבָר, בִּשְׁבִיל מַחְשֶׁבֶת בִּלְעָם שֶׁרָצָה לֵילֵךְ, לָזֶה הוּא שֶׁלֹּא הֶחְלִיט לוֹ הַהֲלִיכָה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר עִמָּהֶם.

וְאָמְרוֹ לֹא תָאֹר וְגוֹ׳ כִּי בָרוּךְ הוּא, נִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהָשִׁיב עַל מַה שֶׁדִּקְדֵּק בִּלְעָם בִּדְבָרָיו וְאָמַר ״עַתָּה לְכָה קָבָה״ וְגוֹ׳, כְּפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר שֶׁטַּעֲנַת מוֹאָב טַעֲנָה שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן זְכִיָּתָם בְּמוֹאָב עַתָּה. לָזֶה אָמַר לֹא תָאֹר וְגוֹ׳, וְאִם תֹּאמַר וַהֲלֹא לֹא הִגִּיעַ זְמַן זְכִיָּתָם בְּמוֹאָב, ״כִּי בָרוּךְ הוּא״ - אֵין בָּרוּךְ אֶלָּא צַדִּיק, כִּי הַצִּדְקוּת הוּא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה שֶׁאַל יַחְשְׁדֵם בְּרֶשַׁע כִּי וַדַּאי שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בְּגֶדֶר שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעָם. וּבָחַר לְכַנּוֹת הַצַּדִּיק לְבָרוּךְ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִכְלֹל גַּם כֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן.