קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם׃

ואת בעירם. מִכָּאן שֶׁחָס הַקָּבָּ"ה עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

סַב יָת חוּטְרָא וְאַכְנֵשׁ יָת כְּנִשְׁתָּא אַתְּ וְאַהֲרֹן אָחוּךְ וּתְמַלְלוּן עִם כֵּיפָא לְעֵינֵיהוֹן וְיִתֵּן מוֹהִי וְתַפֵּיק לְהוֹן מַיָא מִן כֵּיפָא וְתַשְׁקֵי יָת כְּנִשְׁתָּא וְיָת בְּעִירְהוֹן

קח את המטה. יש בכאן פירושים רבים יש בדברי יחיד בעבור שאמר לישראל שמעו נא המורים והם בני אברהם יצחק ויעקב ואילו היה כן למה אמר להם עוד ממרים הייתם ואחרים אמרו כי מלת ודברתם כמו והכיתם וכמוהו ותדבר את כל זרע המלוכה ואין זה נכון כי המלה מגזרת דבר או מן ידבר עמים תחתנו והנה פי' ותדבר כמו ותאבד וכן בספר השני והנה פירוש ודברתם אל הסלע ואבדתם ועוד אם כן הפירוש למה נענש משה גם הם השיבו בעבור שהכה פעמים אם כן למה נענש אהרן ויאמר רבי משה הדרשן ז"ל הספרדי יש אותות נעשות בדבור ויש בפועל ודבור כמו מלת אלישע והשם צוה שיקח המטה להכות בסלע כמשפט הצור והוסיף מלת ודברתם להוציא המים במכה ובדבור ובעבור שהכעיסו ישראל אמר להם המן הסלע הזה נוציא לכם מים והיתה דעתו כי אין יכולת בנו להוציא מים מהסלע כי אם בכח השם והנה לא פירש דבורו היטב וחשבו אנשים בלבם כי דבורו שלא יוכל השם להוציא מים מן הסלע וזה טעם אשר לא קדשתם אותי והביא ראיה מדברי המשורר שאמר כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו והנה החטא היה בבטואו לא במכה גם זה איננו נכון כי משה אמר זה ולמה נענש אהרן ועוד כי אין במעשה זכר דבור והראיה שהביא איננה ראי' כי אין פי' כי המרו את רוחו כי אם אל השם וכן כתוב והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וזה פירוש ויקציפו על מי מריבה והטעם שהקציפו השם וכן כתוב המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל על ה' וירע למשה בעבורם כי המרו את רוח השם ויגזור על משה שלא יכנס לארץ. ואחרים אמרו כי הדבור אל הסלע שאיננו שומע איננה כי אם במכה ואם כן למה נענש משה. ואחרים אמרו בעבור שלא אמרו שירה כמו עלי באר ענו לה וזה טעם אשר לא קדשתם והאחרים אמרו כי השם צוה שידברו והם לא דברו רק הכה משה על כן נענשו שניהם ונאמר להם מעלתם מריתם לא האמנתם לא קדשתם. ואנשי שקול הדעת אמרו שלא יתכן שיהיה שליח השם ימיר דבור השם ואם הוא המיר איך נאמין בתורתו גם אלה לא דברו נכונה כי אילו היה מחליף במצוה מיד היה נענש כי הנה נענש על דבר שאינו מצוה לעולם ולא תורה לישראל ולא נעשה בזדון רק בשגגה בעבור שהכעיסוהו ישראל וכן אמר גם בי התאנף ה' בגללכם ואחרים אמרו כי ישראל אמרו שיוציא מסלע אחר וראיתם המן הסלע הזה ומשה פחד להחליף דבור השם ובעבור שלא האמין להוציא מים מן הסלע שאמרו על כן נענש וזה טעם לא האמנתם בי גם זה הפירוש איננו נכון כי הכתוב אמר מריתם את פי והנה לא מרו. והפירוש הנכון בעיני אגלנו ברמיזות דע כי כאשר ידע החלק את הכל ידבק בכל ויחדש בכל אותות ומופתים ואמת כי השם אמר למשה ולאהרן ודברתם ולא דברו בעבור מריבת העם עם משה והנה החלק חלק והכה הסלע ולא יצאו מים עד שהכהו פעם שנית והנה לא קדשו השם ומרו ומעלו בשגגה גם יוכל המפרש לפרש ויבטא בשפתיו על משה כי על כן נענש כי לא היה ראוי שידבר דבר עד שימלא שליחות השם גם יהיה דרש קדמונינו ז"ל כי החטא היה בעבור שאמר שמעו נא המורים ורמזו זה הסוד:

אל הסלע. שהודעתיך או הנמצא סמוך למחנה:

ונתן מימיו. בעבור מימיו טעו רבים ואמרו כי זה הסלע הוא הצור ואלה עורי לב כי הצור הוא בחורב וזה הסלע היה בקצה ארץ אדום כי בקדש היה גם יתכן לפרש מימיו המים שאתן בו:

הַחֵטְא בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמֵי מְרִיבָה אֵינוֹ מִתְפַּרְסֵם בַּכָּתוּב. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ (רש״י על במדבר כ׳:י״א) מִפְּנֵי שֶׁצִּוָּה אוֹתָם "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" וְלֹא אָמַר וְהִכִּיתֶם, שֶׁאִלּוּ דִּבְּרוּ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה וְאוֹמְרִים: וּמָה סֶלַע זֶה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וְאֵינוֹ מְדַבֵּר מְקַיֵּם דְּבָרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְדִבְרֵי אַגָּדָה הֵם, אֲבָל לֹא נִתְחַוְּרוּ, כִּי מֵאַחַר שֶׁצִּוָּה ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״ יֵשׁ בְּמַשְׁמָע שֶׁיַּכֶּה בּוֹ, וְאִלּוּ הָיָה רְצוֹנוֹ בְּדִבּוּר בִּלְבַד, מָה הַמַּטֶּה הַזֶּה בְּיָדוֹ. וְכֵן בְּמַכּוֹת מִצְרַיִם שֶׁאָמַר "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ" (שמות ז טו), וְהוּא לְהַכּוֹת בּוֹ, וְלִפְעָמִים יֹאמַר "נְטֵה אֶת יָדְךָ" וּרְצוֹנוֹ לוֹמַר לְהַכּוֹת בַּמַּטֶּה, כִּי הַכָּתוּב יְקַצֵּר בַּדָּבָר הַנִּשְׁמָע. וְאֵין הַנֵּס גָּדוֹל בְּדִבּוּר יוֹתֵר מֵהַהַכָּאָה כִּי הַכֹּל שָׁוֶה אֵצֶל הַסֶּלַע. וְעוֹד לָמָּה אָמַר בָּזֶה "מְעַלְתֶּם בִּי" (דברים לב נא), וְהַצִּוּוּי בְּדִבּוּר אֶל הַסֶּלַע הַזֶּה הוּא מַה שֶׁנִּזְכַּר בַּמַּעֲשֶׂה, צִוָּה שֶׁיֹּאמְרוּ וְהִיא שׁוֹמַעַת כִּי הַשֵּׁם יוֹצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה, כְּדֶרֶךְ "כִּי הִיא שָׁמְעָה אֶת כָּל אִמְרֵי ה׳" (יהושע כד כז), וְכֵן עָשׂוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסֶּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם" וְגוֹ׳ (במדבר כ׳:י׳), וְהִנֵּה הַסֶּלַע שׁוֹמַעַת בְּאָמְרוֹ כֵן לְכֻלָּן. וְטַעֲנוֹת רַבּוֹת לַמְפָרְשִׁים בַּחֵטְא הַזֶּה, כְּבָר סָתַר בּוֹ ר״א דְּבָרִים רַבִּים מֵהֶם. וְהַסּוֹד שֶׁרָמַז בּוֹ גַּם הוּא אֵינוֹ נָכוֹן, כִּי אִם מֹשֶׁה אִבֵּד כַּוָּנָתוֹ בַּעֲבוּר מְרִיבַת הָעָם וְלֹא דִבֵּר אֶל הַסֶּלַע, וְלָכֵן לֹא יָצְאוּ מַיִם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וְחָזַר וְהִכָּהוּ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּכַוָּנָה הַדְּבֵקָה בַּכֹּל וְיָצְאוּ הַמַּיִם, הִנֵּה חָטְאוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל אֵינוֹ רָאוּי שֶׁיֹּאמַר בָּזֶה "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי" (במדבר כ׳:י״ב), כִּי אֵין כָּאן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה כְּלָל. וְהָרַב רַבִּי מֹשֶׁה (סוף פרק ד' משמונה פרקים) סָבַר בּוֹ סְבָרָא וְאָמַר כִּי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם חֶטְאוֹ הוּא שֶׁנָּטָה לְצַד הָרַגְזָנוּת בְּאָמְרוֹ ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״. דִּקְדֵּק עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּהְיֶה אָדָם כָּמוֹהוּ כּוֹעֵס לִפְנֵי עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי בּוֹ הַכַּעַס, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּדִין הָאִישׁ הַהוּא חִלּוּל הַשֵּׁם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְּנוּעוֹתָיו כֻּלָּם וּמִדְּבָרָיו הָיוּ לְמֵדִין וְהָיוּ מְקַוִּין לְהַגִּיעַ בָּהֶם אֶל הַצְלָחוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא. וְאֵיךְ יֵרָאֶה עָלָיו הַכַּעַס וְהוּא מִן הַפְּעֻלּוֹת הָרָעוֹת, וְלֹא תָבֹא כִּי אִם מִתְּכוּנָה רָעָה מִתְּכוּנוֹת הַנֶּפֶשׁ. אֲבָל אָמְרוֹ בּוֹ "מְרִיתֶם פִּי" (במדבר כ״ז:י״ד) הוּא כְּמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, שֶׁהוּא לֹא הָיָה מְדַבֵּר עִם סְכָלִים וְלֹא עִם מִי שֶׁאֵין לוֹ מַעֲלָה, אֲבָל אִשָּׁה קְטַנָּה שֶׁבִּנְשֵׁיהֶם הָיְתָה כִּיחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי, כְּמוֹ שֶׁזָּכְרוּ הַחֲכָמִים (מכילתא שירה ג), וְכָל מַה שֶׁיֹּאמַר אוֹ יַעֲשֶׂה יִבְחֲנוּהוּ. וְכַאֲשֶׁר רָאוּהוּ שֶׁכָּעַס אָמְרוּ שֶׁהוּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם אֵין בּוֹ פְּחִיתוּת מִדָּה, וְלוּלֵי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם כָּעַס עָלֵינוּ בְּבַקָּשַׁת הַמַּיִם וְשֶׁאֲנַחְנוּ הִכְעַסְנוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ לֹא הָיָה כּוֹעֵס. וַאֲנַחְנוּ לֹא מָצָאנוּ לַשֵּׁם יִתְעַלֶּה שֶׁכָּעַס בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו בָּזֶה הָעִנְיָן, אֲבָל אָמַר: ״קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם״ (במדבר כ׳:ח׳). וְהִנֵּה הִתַּרְנוּ סָפֵק מִסְּפֵקֵי הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בּוֹ דְּבָרִים רַבִּים וְנִשְׁאַל פְּעָמִים רַבּוֹת אֵי זֶה חֵטְא חָטָא, וּרְאֵה מַה שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וּמַה שֶׁאָמַרְנוּ בּוֹ אֲנַחְנוּ, וְהָאֱמֶת יוֹרֶה דַרְכּוֹ. אֵלּוּ דְּבָרָיו ז״ל. וְהוֹסִיף הֶבֶל עַל הֲבָלִים, שֶׁהַכָּתוּב אָמַר "מְרִיתֶם פִּי", שֶׁעָבְרוּ עַל דְּבָרוֹ, וְאָמַר "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי", שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּ בּוֹ, אֵין הָעֹנֶשׁ בַּעֲבוּר שֶׁכָּעַס. וְיוֹתֵר הָיָה רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה הָעֹנֶשׁ עַל מֹשֶׁה כְּשֶׁקָּצַף עַל פְּקוּדֵי הַחַיִל (במדבר ל״א:י״ד) בְּחִנָּם. וְהַכָּתוּב לֹא סִפֵּר כְּלָל שֶׁכָּעַס, כִּי "שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים" תּוֹכַחַת, כְּדֶרֶךְ ״מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'״ (דברים ט כד). וְעוֹד כִּי אַהֲרֹן לֹא כָּעַס מִיָּמָיו, כִּי בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ מֵעוֹדוֹ. וְעוֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה כַּעַס גָּדוֹל מֵאֵת הַשֵּׁם עֲלֵיהֶם בַּעֲשׂוֹתָם מְרִיבָה עִם מֹשֶׁה, וּבְכָל הַנִּסְיוֹנוֹת בַּמִּדְבָּר חֶטְאָם הַגָּדוֹל כְּשֶׁיֹּאמְרוּ "לָמָּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם" שֶׁיִּרְצוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים לְשׂוֹנְאֵיהֶם בַּעֲבוֹדַת פֶּרֶךְ מִלִּהְיוֹת עַם הָאֱלֹהִים כְּבֵן הָעוֹבֵד אֶת אָבִיו. וְכֵן אָמַר הַכָּתוּב: "יַעַן כִּי מְאַסְתֶּם אֶת ה' אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם וַתִּבְכּוּ לְפָנָיו לֵאמֹר לָמָּה זֶּה יָצָאנוּ מִמִּצְרָיִם" (במדבר י״א:כ׳). וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אָמְרוּ פָּחוֹת מִזֶּה ״לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא״ (שמות יז ג), וְהָיָה עֲלֵיהֶם קֶצֶף גָּדוֹל וְאַשְׁמָה רַבָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְגוֹ'. וּבְכָאן כָּתוּב מְפֹרָשׁ: ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה'״ (במדבר כ׳:י״ג). וּמַה פֶּשַׁע גָּדוֹל מִזֶּה? הוֹי רָב אֶת יוֹצְרוֹ! וּמֹשֶׁה אָמַר: ״גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר״ (דברים א לז), אִם כֵּן הֵם חָטְאוּ וְגָרְמוּ כָּל הָרָעָה הַזֹּאת. וּלְדִבְרֵי הָרַב אֵין לָהֶם בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה חֵטְא וָפֶשַׁע כְּלָל. וּמַה שֶׁאָמַר ״לֹא מָצִינוּ בַּה' יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּעַס, אֲבָל אָמַר 'קַח אֶת הַמַּטֶּה' וְגוֹ'״, דַּע כִּי כַּאֲשֶׁר צְרִיכִים בְּמִחְיָתָם דָּבָר, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְלוֹנְנִים וְחוֹטְאִים בּוֹ, וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ וְלֹא יַזְכִּירֶנּוּ וְיִתֵּן לָהֶם שְׁאֵלָתָם. וְכֵן בַּמַּיִם הָרִאשׁוֹנִים אָמַר בְּנַחַת רוּחַ ״עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם״ וְגוֹ' (שמות יז ה), אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁם מַסָּה וּמְרִיבָה שֶׁהִזְהִיר מִמֶּנָּה וּלְדוֹרוֹת (דברים ו טז). וְכֵן בַּמָּן ״הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם״ (שמות טז ד) בְּדֶרֶךְ אַהֲבָה וְחִבָּה, אֶלָּא שֶׁאָמַר בַּסּוֹף בַּדִּבּוּר הַשֵּׁנִי ״שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנּוֹת״ (שם פסוק יב), הוֹדִיעַ לָהֶם חֶטְאָם בִּלְבַד. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יִתְלוֹנְנוּ חִנָּם יִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם חֲמַת אַפּוֹ. וּבְכָאן עוֹד רֶמֶז לְקֶצֶף גָּדוֹל וְחִיּוּב מַגֵּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם״ (במדבר כ׳:ו׳), שֶׁרוֹמֵז אֶל הַקָּהָל הַנִּזְכָּר, וְהוּא מַרְאֵה יַד ה' הַהוֹוָה בַּמַּגֵּפוֹת, כַּאֲשֶׁר תֵּרָאֶה בַּמְרַגְּלִים (במדבר י״ד:י׳) וּבְיוֹם קֹרַח (במדבר ט״ז:י״ט) וּמִמָּחֳרָת (במדבר י״ז:ז׳). וְהַתֵּימַה עַל הָרַב, שֶׁהֲרֵי מִקְרָא מָלֵא הוּא: ״וַיַּקְצִיפוּ עַל מֵי מְרִיבָה וַיֵּרַע לְמֹשֶׁה בַּעֲבוּרָם״ (תהלים קו לב), וְיִמְנֶה הַכָּתוּב הַחֵטְא הַזֶּה עִם הַנִּסְיוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים שֶׁנִּסּוּ אֶת ה' בַּמִּדְבָּר. וְהַקָּרוֹב מִן הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בָּזֶה, וְהוּא טוֹב לִדְחוֹת הַשּׁוֹאֵל, הֵם דִּבְרֵי רַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל, שֶׁכָּתַב כִּי הַחֵטְא הוּא אָמְרָם: ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם״ (במדבר כ׳:י׳), וְרָאוּי שֶׁיֹּאמְרוּ ״יוֹצִיא ה' לָכֶם מָיִם״, כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמְרוּ: ״בְּתֵת ה' לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל״ וְגוֹ' (שמות טז ח), וְכֵן בְּכָל הַנִּסִּים יוֹדִיעוּם כִּי ה' יַעֲשֶׂה עִמָּהֶם לְהַפְלִיא. וְאוּלַי חָשְׁבוּ הָעָם כִּי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּחָכְמָתָם הוֹצִיאוּ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע הַזֶּה, וְזֶהוּ ״לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי״ (דברים לב נא). וּמַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹן בַּצּוּר אָמַר: ״הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב״ (שמות יז ו), וְשִׁבְעִים הַזְּקֵנִים רוֹאִים עַמּוּד הֶעָנָן עוֹמֵד עַל הַצּוּר וְהַנֵּס מִתְפַּרְסֵם כִּי מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל הוּא, אֲבָל בְּכָאן לֹא רָאוּ דָבָר וְטָעוּ בְּמַאֲמַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן. וְיִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר בָּזֶה "מְעַלְתֶּם בִּי" (דברים לב נא), כִּי הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ נִקְרָא מְעִילָה. וְכֵן "מְרִיתֶם פִּי" (במדבר כ״ז:י״ד), שֶׁהוּא צִוָּה ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם״, וְהַטַּעַם שֶׁאֶתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵיהֶם, אוֹ שִׁנִּיתֶם דְּבָרַי מִן ״וַתֶּמֶר אֶת מִשְׁפָּטַי״ (יחזקאל ה ו), כִּי לֹא צִוִּיתִי שֶׁתֹּאמְרוּ כָּכָה. וְיִהְיֶה "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" (במדבר כ׳:י״ב) יוֹצֵא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹ הוּא לְשׁוֹן חִזּוּק, לֹא הִתְחַזַּקְתֶּם לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵיהֶם, מִן ״וַאֲמָנָה עַל הַמְשׁוֹרְרִים״ (נחמיה יא כג), ״הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן״ (ישעיהו כב כה). וְהָאֱמֶת כִּי הָעִנְיָן סוֹד גָּדוֹל מִסִּתְרֵי הַתּוֹרָה, כִּי בָּרִאשׁוֹנָה אָמַר לוֹ: ״הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר״ (שמות יז ו), יֹאמַר כִּי שְׁמִי הַגָּדוֹל עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב שֶׁהוּא כְּבוֹד ה' הָאֵשׁ הָאוֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר, וּבַעֲבוּר כֵּן לֹא הִכָּה אֶלָּא פַּעַם אַחַת וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים. אֲבָל בְּכָאן לֹא פֵּרֵשׁ לוֹ כֵן, וְהִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם לְהַכּוֹת בַּצּוּר פַּעֲמַיִם, וְהִנֵּה זֶה חֵטְא. וְעַל כֵּן אָמַר "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" לָשׂוּם אֱמוּנָה בִּשְׁמִי וּבָאֱמוּנָה יֵעָשֶׂה הַנֵּס, וְנֶאֱמַר "מְרִיתֶם פִּי" כִּי מָרוּ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ הַנִּקְרָא בְּכָל מָקוֹם "פִּי ה'", וּלְכָךְ אָמַר "מְעַלְתֶּם בִּי", וְאֵין מְעִילָה אֶלָּא שִׁקּוּר. וְהִנֵּה הַחֵטְא מוּזְכָּר מְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב. וְכֵן אָמַר הַמְשׁוֹרֵר: ״מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם״ (תהלים קיד ז ח). וְכֵן תּוּכַל לְהִתְבּוֹנֵן זֶה בִּתְפִלַּת מֹשֶׁה שֶׁאָמַר: ״ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ״ (דברים ג כד), כִּי הִתְחַנֵּן לַשֵּׁם הַנִּכְבָּד שֶׁיִּמְחֹל לוֹ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ספרי) שֶׁמַּזְכִּירִין לוֹ הַכַּעַס, יִתָּכֵן שֶׁהִכָּה בַצּוּר וְיָצְאוּ טִפִּים בְּמִעוּט כַּוָּנָתוֹ עַל הַכַּעַס, וְתָמְהוּ אֶל הַדָּבָר וְהִסְכִּימוּ שְׁנֵיהֶם לְהַכּוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה עַל הַצּוּר כַּאֲשֶׁר הִזְכַּרְתִּי, וְהוּא הַחֵטְא עַל שְׁנֵיהֶם. וְעַל דַּעְתִּי טַעַם ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״ כְּמוֹ ״עַל הַסֶּלַע״, וְכֵן ״כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֶל הָעַמּוּדִים וְעַל הַיָּם וְעַל הַמְּכֹנוֹת בָּבֶלָה יוּבָאוּ״ (ירמיה כז יט כב), יְצַוֶּה שֶׁיֹּאמְרוּ לְעֵינֵי הָעֵדָה בִּהְיוֹתָם נִקְהָלִים כֻּלָּם שֶׁהַשֵּׁם יוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְכֵן עָשָׂה. וְאַל יִקְשֶׁה עָלֶיךָ ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם״, כִּי טַעְמוֹ כְּמוֹ ״לִפְנֵיהֶם״ שֶׁיִּשְׁמְעוּ כֻּלָּם, וְכֵן ״וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל הָעָם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת עֹל נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל״ וְגוֹ' (שם כח יא), וְכֵן רַבִּים. אוֹ טַעַם "לְעֵינֵיהֶם" בְּכָאן שֶׁיִּהְיֶה הַדִּבּוּר בִּהְיוֹתָם נִקְהָלִים שָׁם וְהַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּעֲשִׂיָּה: ״וַיַּקְהִילוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע״ (במדבר כ׳:י׳), כִּי כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ שָׁם וְרָאוּ הַסֶּלַע פָּנִים בְּפָנִים אָמְרוּ ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם״, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ חֲכָמִים (מכילתא בשלח ו) שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעְיָנוֹת הָיוּ שָׁם. וְיִתָּכֵן שֶׁהוּא כִּמְסֹרָס: ״הַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אֶל הַסֶּלַע, וְדִבַּרְתֶּם לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו״:

וְטַעַם ״וְנָתַן מֵימָיו״ - שֶׁיִּהְיוּ מִיָּד מַיִם רַבִּים נוֹבְעִים מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים״ (במדבר כ׳:י״א), כִּי הַנְּתִינָה תֵּאָמֵר עַל הָרִבּוּי, כְּמוֹ ״וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ״ (ויקרא כו ד), ״כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם״ (זכריה ח יב), כֻּלָּם עַל הָרִבּוּי יַבְטִיחֵם. וְכֵן כָּתוּב: ״וּנְחָלִים יִשְׁטֹפוּ״ (תהלים עח כ). וְאֵין טַעַם "מֵימָיו" כְּמוֹ "תִּתֵּן יְבוּלָהּ" וְ"יִתֵּן פִּרְיוֹ", שֶׁאֵין בְּטֶבַע הַסֶּלַע לִהְיוֹת בּוֹ מַיִם, אֲבָל טַעְמוֹ הַמַּיִם אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ, כִּי בַּהֲפֹךְ הַשֵּׁם הַחַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם וּבוֹ יִהְיוּ וּמִמֶּנּוּ יֵצְאוּ, יִקָּרְאוּ עַל שְׁמוֹ "מֵימָיו". וְכֵן ״וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ״ (שמות כג כה), ״לַחְמוֹ נִתָּן מֵימָיו נֶאֱמָנִים״ (ישעיהו לג טז). וְאָמַר כֵּן לְהוֹדִיעַ שֶׁמִּגּוּף הַסֶּלַע יֵצְאוּ, לֹא מִן הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּחְתָּיו כְּמִנְהַג מַעְיָנוֹת רַבִּים, רַק מֵאֶמְצָעוֹ. וְכֵן כָּתוּב: ״הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם״ (תהלים קיד ח). וְחָזַר וְאָמַר וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע - כִּי אַתָּה בְּעוֹדְךָ שָׁם תּוֹצִיא לָהֶם הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע, "לָהֶם" שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ אוֹתָם נוֹבְעִים. וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה - שֶׁתְּצַוֶּה אוֹתָם לִשְׁתּוֹת לְפָנֶיךָ, וְכָל זֶה לְפַרְסֵם הַנֵּס. וּבַמַּעֲשֶׂה לֹא הִזְכִּיר כֵּן "וַיַּשְׁקְ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם", אֲבָל אָמַר: "וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ׳:י״א), כִּי מֵרֹב הַצִּמָּאוֹן וּבִרְאוֹתָם מַיִם רַבִּים נוֹזְלִים, מִיָּד נָפְלוּ עַל הַנַּחַל וְשָׁתוּ. וְעַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, אָמְרוּ כִּי הַסֶּלַע הַזֶּה הוּא הַצּוּר אֲשֶׁר הָיָה בְחוֹרֵב, וּלְפִיכָךְ יְפָרְשׁוּ "מֵימָיו" אֲשֶׁר הָיָה דַּרְכּוֹ לָתֵת, כִּי עַתָּה נִסְתַּם מַעְיָנוֹ בְּמוֹת מִרְיָם. כִּי הַכַּוָּנָה לְרַבּוֹתֵינוּ בִּבְאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם, שֶׁהָיָה מֵעוֹלָם בְּאֵר נִסִּי, מְקוֹר מַיִם חַיִּים נוֹבֵעַ בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׁם הָרָצוֹן עָלָיו. הֶעֱלָה אוֹתוֹ לְיִשְׁמָעֵאל בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע, וְנִבְקַע בְּחוֹרֵב מִן הַצּוּר הַהוּא שֶׁהָיָה שָׁם, וּבִשְׁאָר הַמַּסָּעוֹת נוֹבֵעַ מִן הַצּוּר בַּמָּקוֹם שֶׁיַּחֲנוּ שָׁם. וְכַאֲשֶׁר מֵתָה הַצַּדֶּקֶת פָּסַק הַמַּעְיָן, וְעַתָּה חָזַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה לִהְיוֹת לוֹ מָקוֹר נִפְתָּח מִן הַסֶּלַע הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר "אֶל הַסֶּלַע" הַנּוֹדָע. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט הָיָה שָׁם סֶלַע סָמוּךְ לַמַּחֲנֶה, וְצִוָּה וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע הַזֶּה אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם. גַּם אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״ אֲשֶׁר לְעֵינֵיהֶם, כְּלוֹמַר הָרִאשׁוֹן שֶׁיִּרְאוּ:

קח את המטה - מלפני העדות.

ודברתם אל הסלע - לא צוה הקדוש ברוך הוא לקחת את המטה להכות בו הסלע כמו שעשה ברפידים, שכתוב שם: והכית בצור ויצאו ממנו מים - אלא המטה צוה לקחת להראות בו קושי מרי שלהם, כדכתיב: למשמרת לאות לבני מרי - אפס בדבור ידבר עם הסלע לתת מימיו.

והוצאת להם מים - על ידי דבורך עם הסלע.

קח את המטה זה המטה של אהרן דהא כתיב כאן ויקח משה את המטה מלפני ה׳‎ וזהו מקלו של אהרן כדכתיב בפרשת קרח השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ועוד דמקלו של אהרן היה אות לבני מרי והיינו דאמר משה שמעו נא המורים וכבר טעה משה שאמר לו הקב״‎ה קח את המטה סבר משה להכות בסלע והקב״‎ה לא אמר קח את המטה אלא לפי שלא היה לאות לבני מרי.

ודברתם אל הסלע הוא שנקרא בארה של מרים וזבין הימנו מים והיה מתגלגל אחר ישראל והוא הסלע שבו הכה משה שלא היה רוצה להזיב מימיו בשבילו בשביל שמתה מרים וחזר בזכות משה ואהרן כמו שפירשו רבותינו בתענית שנא׳‎ ודברתם אל הסלע . י״‎מ ענין זה הוא הענין שנאמר בפרשת בשלח ולאו מילתא הוא שהרי מעשה הצור היה בחורב ומעשה הסלע הזה היה בקדש בקצה ארץ אדום.

ונתן מימיו י״‎מ יתן טיפין על ידי דבור.

והוצאת להם מים רבים ע״‎י הכאה במטה ולכך צוה לו הקב״‎ה לקחת את המטה ומתוך בהלותו לא נזכר לדבר תחלה הואיל ובכל ענין היה לו להכותו ועוד כי הסלע הלך בין הסלעים.

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה וְגוֹ׳. אִם צִוָּהוּ ה׳ לְדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע אִם כֵּן מַטֶּה זֶה לָמָּה לוֹ, מִדְּלָא קָאָמַר ״קַח אֶת מַטְּךָ״ וְאָמַר ״אֶת הַמַּטֶּה״, שְׁמַע מִנַּהּ בְּמַטֶּה יָדוּעַ הוּא מְדַבֵּר. וּמַה שֶּׁאָמַר ״מִלִּפְנֵי ה׳״, וְכִי מַטֵּה מֹשֶׁה עָמַד לִפְנֵי ה׳? וְלָמָּה קְרָאָם ״מוֹרִים״ דַּוְקָא בִּתְלוּנָּה זוֹ? וְהִנֵּה בְּמָהוּת חֵטְא זֶה בָּאוּ אַחַת עֶשְׂרֵה דֵּעוֹת, זְכָרָם מַהֲרִי״א בְּסִפְרוֹ, וְשָׁם תִּמְצָא דֵּעוֹת הַרְבֵּה רְחוֹקִים מִפְּשׁוּטוֹ. וְעַתָּה הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְלִבְּךָ תָּשִׂית לְדַעְתִּי.

וְתֵדַע וְתַשְׂכִּיל כִּי מָצָאתִי בַּחִזְקוּנִי, שֶׁמַּטֶּה זֶה הָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן אֲשֶׁר הוּנַּח לִפְנֵי ה׳. וּדְבָרָיו בִּלְתִּי מְתֻבָּלִים, כִּי לֹא פֵּרֵשׁ מַה טִּיבוֹ שֶׁל מַטֵּה אַהֲרֹן לְכָאן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁבֶּאֱמֶת הַלָּשׁוֹן מוֹכִיחַ שֶׁמַּטֶּה זֶה הָיָה מַטֵּה אַהֲרֹן, מִדִּכְתִיב ״הַמַּטֶּה״, מַשְׁמַע הַיָּדוּעַ אֲשֶׁר הוּנַּח לְמִשְׁמֶרֶת לִפְנֵי ה׳, וְהוּא הָיָה עֵץ יָבֵשׁ שֶׁלֹּא הָיָה בוֹ לַחְלוּחִית מַיִם כְּלָל, וּמִכָּל מָקוֹם הוֹצִיא פֶּרַח וָצִיץ, וְאֵין פֶּרַח וָצִיץ בְּלֹא מַיִם, אֶלָּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר עָלָיו שֶׁיּוֹצִיא מַיִם, וְהִפְרִיחַ ה׳ עֵץ יָבֵשׁ עַל יְדֵי הַמַּיִם שֶׁהוֹצִיא בִּגְזֵרַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁמֹּשֶׁה יִקַּח מַטֵּה אַהֲרֹן וְיַרְאֵהוּ אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, לוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁהוֹצִיא ה׳ מַיִם מִן עֵץ יָבֵשׁ זֶה כָּךְ יוֹצִיא מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ זֶה הַיָּבֵשׁ. וּמַה שֶּׁאָמַר ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְנָתַן מֵימָיו״, כִּי כָּךְ תְּדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע שֶׁיַּעֲשֶׂה גַּם הוּא כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה הַמַּטֶּה הַזֶּה. וְיַעַן כִּי לֹא פֹרַשׁ בַּמִּקְרָא נֹסַח הַדִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הַסֶּלַע, וַדַּאי הַנֹּסַח הוּא שְׁתֵּי תֵּיבוֹת ״וְנָתַן מֵימָיו״, כִּי ״וְנָתַן״ מְשַׁמֵּשׁ לְשֶׁעָבָר, וְהוּא שֶׁיְּדַבֵּר אֶל הַסֶּלַע עִנְיַן הַמַּטֶּה שֶׁהוֹצִיא פֶּרַח וְנָתַן מֵימָיו, כִּי בִּסְתָם פֶּרַח וָצִיץ יֵשׁ לַחְלוּחִית מַיִם, וְכַאֲשֶׁר יִשְׁמַע הַסֶּלַע שֶׁהַמַּטֶּה כְּבָר נָתַן מֵימָיו אָז יַעֲשֶׂה גַם הוּא כְּמוֹתוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע״. רֶמֶז לַדָּבָר, ״סֶלַע״ בְּגִימַטְרִיָּא ״עֵץ״, שֶׁיִּלְמַד מִן עֵץ יָבֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂהוּ. אֲבָל לֹא צִוָּה לְהַכּוֹת בּוֹ כְּלָל. וּכְשֶׁהִכָּה בּוֹ מֹשֶׁה כְּתִיב ״בְּמַטֵּהוּ״, מַשְׁמַע בַּמַּטֵּה שֶׁלּוֹ הִכָּה וְלֹא בְּמַטֵּה אַהֲרֹן. ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה׳ כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ״, כִּי הֵבִין זֶה מִדְּקָאָמַר ״הַמַּטֶּה״ הַיָּדוּעַ וְלֹא אָמַר ״מַטְּךָ״, וְהוֹדִיעַ לָנוּ שֶׁרַק קִיחָה זוֹ הָיְתָה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳, אֲבָל מַה שֶּׁעָשָׂה מִכָּאן וָהָלְאָה לֹא עָשָׂה כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ ה׳.

וְעִנְיַן חֵטְא הַהַכָּאָה הוּא, כִּי מָצִינוּ לְרז״ל (שמו״ר כא ט) בִּקְרִיעַת יַם סוּף כְּתִיב (שמות יד טז): ״וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, וַהֲרָמָה זוֹ לְשׁוֹן סִלּוּק וּתְרוּמָה, לוֹמַר הָרֵם אֶת מַטְּךָ וְסַלְּקֵהוּ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וְלֹא בְּמַטְּךָ, לְפִי שֶׁהָיוּ מְרַנְּנִים אַחַר הַמַּטֶּה וְאָמְרוּ שֶׁכָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בְּמַטֵּהוּ הַכֹּל הָיָה דֶּרֶךְ אֵיזוֹ כִּשּׁוּף שֶׁהָיָה לוֹ בְּמַטֶּה זֶה, לְפִי שֶׁאָנוּ רוֹאִין שֶׁאֵין כֹּחוֹ כִּי אִם בְּמַטֶּה זֶה. לְכָךְ נֶאֱמַר ״הָרֵם אֶת מַטְּךָ״ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּבָּם. וּלְכָךְ נֶאֱמַר (שמות יד לא) ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁרָאוּ שֶׁנֵּס זֶה נַעֲשָׂה בְּיָד וְלֹא בַּמַּטֶּה, לְפִיכָךְ ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״, מִכְּלָל דְּעַד עַתָּה הָיוּ בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, כִּי לֹא הֶאֱמִינוּ בַה׳ וּבִנְבוּאַת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם מָקוֹם לִתְלוֹת הַנִּסִּים בַּמַּטֶּה.

וְהִנֵּה בָּעֵת הַזֹּאת זֶה יָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרַע הַיָּם, וְדוֹר זֶה לֹא יָדְעוּ אִם עָשָׂה מֹשֶׁה הַנֵּס הַהוּא בְּיָדוֹ אוֹ בְּמַטֵּהוּ, וְסָבְרוּ כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַנִּסִּים נַעֲשׂוּ בְּמִצְרַיִם בַּמַּטֶּה כָּךְ קְרִיעַת יַם סוּף, וְעַל יְדֵי שֶׁהִכָּה צוּר בַּמַּטֶּה חָזַר וְהֵבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה, שֶׁחָזְרוּ וְאָמְרוּ שֶׁלֹּא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת אֶלָּא בְּמַטֵּהוּ שֶׁלּוֹ יֵשׁ אֵיזוֹ צַד כִּשּׁוּף. וְשָׁם נֶאֱמַר ״וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ״, נֶאֱמַר לְשׁוֹן הֲרָמָה וְסִלּוּק בַּמַּטֶּה וּלְשׁוֹן נְטִיָּה בַּיָּד, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳״, וְכָאן נֶאֱמַר מַמָּשׁ הַכֹּל בְּהֵפֶךְ, ״וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ בְּמַטֵּהוּ״, לְשׁוֹן הֲרָמָה וְסִלּוּק בַּיָּד, כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה זֶה בְּהַטָּיַת יָד בְּעָלְמָא דּוֹמֶה כְּאִלּוּ סִלֵּק אֶת יָדוֹ וַיַּךְ בְּמַטֵּהוּ, וְעַל יְדֵי זֶה הֶחֱזִיר מִעוּט הָאֱמוּנָה לִמְקוֹמָהּ הָרִאשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הָיָה רִנּוּן שֶׁל הַמַּטֶּה קֹדֶם קְרִיעַת יַם סוּף. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי״, ״לֹא אֲמַנְתֶּם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״הֶאֱמַנְתֶּם״ שֶׁהוּא לְשׁוֹן יוֹצֵא לִשְׁנַיִם, שֶׁגָּרְמוּ שֶׁלֹּא לְהַאֲמִין בִּי אֶלָּא יֹאמְרוּ בְּכֹחַ הַמַּטֶּה עָשָׂה זֶה וְלֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת. וּבָזֶה שְׁתֵּי רָעוֹת עָשׂוּ, כִּי לֹא דִּבְּרוּ אֶל הַסֶּלַע כְּלוּם, וְגַם אַהֲרֹן הָיָה חַיָּב בְּדָבָר זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״, וְאִלּוּ הָיוּ מְדַבְּרִים אֶל הַסֶּלַע עִנְיַן מַטֵּה אַהֲרֹן מַה שֶּׁעָשָׂה, וְהָיָה הַסֶּלַע שׁוֹמֵעַ וְעוֹשֶׂה כְּמַעֲשֵׂהוּ, אֵין לְךָ קִדּוּשׁ הַשֵּׁם גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁיִּלְמְדוּ הַכֹּל קַל וָחֹמֶר מִן הַסֶּלַע. וְהִנֵּה לֹא דַּי שֶׁלֹּא דִּבְּרוּ כְּלוּם כְּדֵי לְהַחֲזִיק הָאֱמוּנָה, אֶלָּא הִכָּהוּ בְּמַטֵּהוּ וְהֵבִיא חֻלְשָׁה בָּאֱמוּנָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״, בִּי לֹא גְּרַמְתֶּם לַאֲחֵרִים לְהַאֲמִין בִּי.

וְאִם תֹּאמַר, הֲלֹא מַאֲמַר ״הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם״ (במדבר יא כב) קָשֶׁה מִזֶּה, עַל זֶה אָמַר ״לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, כִּי זֶה הָיָה בַּסֵּתֶר וְזֶה בְּגָלוּי לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי כָּךְ הַמִּדָּה בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, שֶׁכָּל הַמְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בַּסֵּתֶר נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ בְּגָלוּי (אבות ד ה), פֵּרוּשׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִנָּה לְיָדוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּגָלוּי כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ לָמָּה הוּא יִתְבָּרַךְ נִפְרָע מִמֶּנּוּ. וּמַה שֶׁהִתְחִיל בִּ״בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: אִלּוּ הָיוּ כָּל הַנִּכְנָסִים לָאָרֶץ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּנֵי אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית טו ו) ״וְהֶאֱמִן בַּה׳״, הֶחֱרַשְׁתִּי, כִּי מֵאַחַר שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּנֵי מַאֲמִינִים אַף אִם לֹא תַּעֲשֶׂה לְעֵינֵיהֶם נִסִּים הַמַּחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה, מִכָּל מָקוֹם יִהְיוּ חֲזָקִים בָּאֱמוּנָה לֹא יָסוּרוּ מִמֶּנּוּ. אָמְנָם בְּבָאֵי הָאָרֶץ יֵשׁ בֵּינֵיהֶם קְהַל גֵּרִים, וְהֵם הָעֵרֶב רַב אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, כִּי בְּרָע הוּא, וּבְנָקֵל יַחְזְרוּ לְסוֹרָם, כִּי הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמוּן בָּם, עַל כֵּן אוֹתָן בָּאֵי הָאָרֶץ צְרִיכִין לְמַנְהִיג אֲשֶׁר יוּכַל לָלֶכֶת נֶגֶד רוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְלַעֲשׂוֹת תָּמִיד בִּפְנֵיהֶם נִסִּים הַמַּחֲזִיקִים הָאֱמוּנָה, וְאַתֶּם אֵין מִדַּרְכְּכֶם לְהַקְפִּיד עַל זֶה, לָכֵן ״לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל״, אוֹתוֹ קְהַל גֵּרִים, אֶל הָאָרֶץ.

וּלְכָךְ נֶאֱמַר אֵצֶל יְהוֹשֻׁעַ (דברים לא ז): ״לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ״, גַּם שָׁם מַתְחִיל בְּ״יִשְׂרָאֵל״ וְסִיֵּם בָּ״עָם״ כִּי אָמַר, תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ בִּדְבַר ה׳, שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עַל יָדְךָ לִידֵי חֶסְרוֹן אֱמוּנָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל אֵינָן חֲשׁוּדִין אֶצְלְךָ, עַל זֶה אָמַר: ״כִּי אַתָּה תָּבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה״, שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם גַּם הָעֵרֶב רַב שֶׁנִּקְרְאוּ בְּשֵׁם ״הָעָם״, וְהֵם צְרִיכִין חִזּוּק בְּיוֹתֵר. וְיִתְבָּאֵר דָּבָר זֶה עוֹד לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ בְּעֶזְרַת ה׳. וּפֵרוּשׁ זֶה יָקָר מִכָּל מַה שֶׁדִּבְּרוּ בּוֹ הַמְפָרְשִׁים אֲשֶׁר תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ בְּסִפְרוֹ שֶׁל מַהֲרִי״א.

וְאוֹסִיף עוֹד וְאוֹמַר בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם״, נִמְשַׁךְ מִמֶּנּוּ מִעוּט הָאֱמוּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא יִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה׳ וּבְקוֹל נְבִיאָיו כִּי אִם אַחֲרֵי הַכָּאוֹת רַבּוֹת, כִּי ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה״ (משלי יז י) כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט סִימָן תשס״ג וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״, ״וְהִכִּיתֶם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְדִבַּרְתֶּם״, כְּשֶׁהַנַּעַר קָטָן רַבּוֹ מְלַמְּדוֹ וּמַכֶּה אוֹתוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּיל, בְּדִבּוּר הוּא מְיַסְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: כְּשֶׁהָיָה הַסֶּלַע קָטָן הִכִּיתָ אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִכִּיתָ בַצּוּר״, אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהִגְדִּיל - ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״. וְכָל מַשְׂכִּיל יִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֶה, וְכִי סֶלַע זֶה עֵינֵי בָשָׂר לוֹ? וַהֲלֹא קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הַכֹּל חֲדָא, וְאֵיךְ דִּמָּה אוֹתוֹ לְנַעַר? וַדַּאי אֵין הַכַּוָּנָה כִּי אִם אֶל הַנִּמְשָׁל שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִלְמְדוּ מִזֶּה, כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הַמּוּסָר שֶׁבְּעַל פֶּה וּבֵין הַמּוּסָר שֶׁבְּשֵׁבֶט הַנּוֹגֵשׂ, כִּי בְּסוּר הַמַּכְרִיחַ יָשׁוּב לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּרָשַׁת וַיֵּלֶךְ. וְהֶרְאָה לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דָּבָר זֶה שַׁיָּךְ בַּסֶּלַע, מִכָּל מָקוֹם לְמַעַן הַרְאוֹתוֹ הוּבְאוּ הָעִנְיָנִים הַלָּלוּ, לוֹמַר שֶׁאֵין נָכוֹן לְהַכּוֹת בַּשֵּׁבֶט כִּי אִם לְנַעַר וּבַעַר, אֲבָל כְּשֶׁיַּגְדִּיל - ״תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין״, כִּי אִם לֹא יִשְׁמַע בְּקוֹל מוּסָר וְיִהְיֶה צָרִיךְ לְהַכָּאָה בְּיִסּוּרִין, בְּלִי סָפֵק מִיָּד כִּי יִרְאֶה הָרְוָחָה יַחֲזֹר לְסוֹרוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּצְרַךְ לְהַכּוֹת אֶת הַסֶּלַע פַּעֲמַיִם וְלֹא שָׁמַע לְהַכָּאָה רִאשׁוֹנָה, כָּךְ כָּל מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַכָּאָה וְהֶכְרֵחַ אֵין פִּתְגָם הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשֶׂה מְהֵרָה. וְזֶהוּ חִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁיִּלְמְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמֶּנּוּ לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל מוּסָר כִּי אִם אַחַר הַכּוֹת כְּסִיל מֵאָה. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן מְאֹד לְדַעַת מִדְרָשׁ זֶה.

קַח אֶת הַמַּטֶּה וְגוֹ׳ וַיִּקָּדֵשׁ בָּם. פָּרָשָׁה זוֹ רָבוּ עָלֶיהָ כָּל מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה, וְתַרְתִּי בָהּ לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. וְקוֹדֶם שֶׁנַּעֲמוֹד עַל פְּשָׁטָן שֶׁל כְּתוּבִים נַקְדִּים לְהָבִין מַה הָיְתָה שִׁגְגָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּעִנְיָן זֶה אֲשֶׁר הָיָה סִבָּה לִגְזֵרָתוֹ, וְרָאִיתִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עֲשָׂרָה דְּרָכִים בָּעִנְיָן בְּדִבְרֵי מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה וְהֵן הֵנָּה בִּקְצָרָה:

א׳) רַשִׁ״י זַ״ל פֵּרֵשׁ שֶׁשִּׁגְגַת מֹשֶׁה הָיְתָה כִּי ה׳ אָמַר אֲלֵיהֶם דַּבְּרוּ וְהוּא הִכָּה. ב׳) רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא פֵּרֵשׁ שֶׁהַשְּׁגָגָה הָיְתָה שֶׁגָּרַם שֶׁלֹּא נָתְנָה הַסֶּלַע מֵימֶיהָ עַד הַכָּאָה שְׁנִיָּה, בְּמַה שֶׁאִבֵּד הַכַּוָּנָה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה לְצַד מְרִיבַת הָעֵדָה. ג׳) הֱבִיאוֹ הַנִּזְכָּר, כִּי הַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל שֶׁהִכָּה שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁאִם הָיָה מַכֶּה פַּעַם אַחַת לֹא הָיְתָה הַקְפָּדָה כִּי הַדִּבּוּר לַסֶּלַע הִיא הַהַכָּאָה. ד׳) הֱבִיאוֹ הַנִּזְכָּר, שֶׁהַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה עַל הַמַּיִם כְּמוֹ ״עֲלִי בְאֵר״. ה׳) הֱבִיאוֹ הַנִּזְכָּר, שֶׁהַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל שֶׁאָמַר לִבְנֵי אֵל חַי ״הַמּוֹרִים״, וְאֵין רָאוּי לְאִישׁ חָסִיד לְתָעֵב וּלְזַלְזֵל בִּבְנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְגוֹ׳. ו׳) הָרַמְבַּ״ם (בשמונה פרקים) פֵּרֵשׁ כִּי הִקְפִּיד ה׳ עָלָיו עַל אֲשֶׁר נִתְרַגֵּז עַל הָעֵדָה, וּמִסִּבָּה זוֹ חָשְׁבוּ כִּי גַּם ה׳ בְּכַעַס עִמָּהֶם, אֲשֶׁר לֹא כֵן הָיָה. ז׳) רַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל, וְהִסְכִּים אֵלָיו רַמְבַּ״ן, שֶׁהַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל אֲשֶׁר אָמַר ״נוֹצִיא לָכֶם מַיִם״ וְלֹא אָמַר ״יוֹצִיא לָכֶם״, שֶׁמִּזֶּה טָעוּ יִשְׂרָאֵל וְחָשְׁבוּ כִּי הֵם בְּחָכְמָתָם עוֹשִׂים אֶת הַמַּעֲשֶׂה, כִּי לֹא הָיָה לָהֶם רֶמֶז כִּי ה׳ הוּא הָעוֹשֶׂה הַנֵּס, וְלָזֶה הִקְפִּיד ה׳ וְאָמַר ״לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי״ וְגוֹ׳. ח׳) רַבִּי מֹשֶׁה הַכֹּהֵן פֵּרֵשׁ שֶׁהַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל מַאֲמַר מֹשֶׁה ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה״ וְגוֹ׳, וְכַוָּנַת מֹשֶׁה הָיְתָה לְצַד יְכָלְתּוֹ אִם לֹא בְּכֹחַ הַנֶּאְדָּר, וְחָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלֹּא יוּכַל ה׳ לְהוֹצִיא מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְזוֹ הִיא שִׁגְגַת מֹשֶׁה. וְהֵבִיא רְאָיָה לְפֵרוּשׁוֹ מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים קו:לג) ״כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ וַיְבַטֵּא בִּשְׂפָתָיו״ וְגוֹ׳. ט׳) הָרַב יוֹסֵף אַלְבּוֹ בְּסֵפֶר הָעִקָּרִים יִשֵּׁב שֶׁהַקְפָּדַת ה׳ הָיְתָה עַל שֶׁלֹּא נִתְעוֹרְרוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מֵעַצְמָן לְהוֹצִיא לָהֶם מַיִם וְהָיוּ מַרְעִידִים, שֶׁזֶּה יוֹרֶה מִעוּט הַבִּטָּחוֹן וְגוֹ׳. י׳) בַּעַל מַעֲשֵׂה ה׳ שֶׁפֵּרֵשׁ כִּי הָיָה וִכּוּחַ בֵּין מֹשֶׁה וּבֵין יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּשְׂרָאֵל הָיוּ רוֹצִים לְהוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִמָּקוֹם אַחֵר שֶׁחָפְרוּ אוֹתוֹ הֵם, וְלֹא רָצָה מֹשֶׁה לְדַבֵּר לְאוֹתוֹ סֶלַע שֶׁחָפְרוּ הֵם, וְנִתְכַּעֵס מֹשֶׁה וְזָרַק הַמַּטֶּה בְּיָדוֹ לֹא לְהַכּוֹת אֶלָּא בְּכַעַס, וּבְדֶרֶךְ מִקְרֶה הִכָּה הַמַּטֶּה בַּסֶּלַע וְכוּ׳, עַיֵּן שָׁם דְּבָרָיו.

הִנֵּה כָּל הָעֲשָׂרָה דְּרָכִים אֵינָם מוֹצִיאִים אוֹתָנוּ יְדֵי חוֹבַת הָאֱמֶת, וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁטָּעַן רַמְבַּ״ן עַל שְׁלֹשָׁה מֵהֶם וּדְחָאָם, וּמַה שֶׁטָּעַן רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא עַל שְׁלֹשָׁה אֲחֵרִים וּדְחָאָם. וַאֲנִי טוֹעֵן עַל הַשְּׁאָר וְהֵם, דֶּרֶךְ אֶחָד שֶׁל רַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל שֶׁבָּחַר לוֹ רַמְבַּ״ן שֶׁהַהַקְפָּדָה הָיְתָה עַל שֶׁכִּנָּה לְעַצְמוֹ הַמַּעֲשֶׂה וְאָמַר ״נוֹצִיא״ וְגוֹ׳, הֲלֹא יָדוּעַ הָיָה מֹשֶׁה לִשְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם וְכָל מַעֲשָׂיו הִנָּם בְּכֹחַ הָאֵל, וְלוּ יְהִי כִּי כֹּחוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הוּא, הֲלֹא מִגְּדֻלַּת הָעֶבֶד גְּדֻלַּת הָאָדוֹן נוֹדַעַת בְּפֶרֶק מְרֻבָּה. וְעוֹד, הֲלֹא תִּמְצָא בְּפָרָשַׁת בֹּא אֶל פַּרְעֹה אָמַר הַכָּתוּב (שמות י״ב:כ״א): ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ״ וְגוֹ׳ וְלֹא אָמַר בְּשֵׁם ה׳, כִּי וַדַּאי הַדָּבָר יָדוּעַ הוּא כִּי הוּא שְׁלוּחוֹ שֶׁל מָקוֹם. וְעוֹד, בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ מֻכְרָח הָיָה לוֹמַר ״נוֹצִיא לָכֶם״ לֶהֱיוֹת כִּי הֵם הַמּוֹצִיאִים בְּדִבּוּרָם אוֹ בְּהַכָּאָתָם שֶׁה׳ נָתַן הַהוֹצָאָה בְּיָדָם. וְדַרְכּוֹ שֶׁל הָר״י אַלְבּוֹ אֵין דַּעְתִּי הוֹלְמוֹ, כִּי אַחַר שֶׁרָאָה מֹשֶׁה שֶׁה׳ מָנַע מֵהֶם מַיִם וְנִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, אֵיךְ יִגַּשׁ לְהוֹצִיא מַיִם עַד אֲשֶׁר יֵדַע דַּעַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וּמִי יֹאמַר כִּי ה׳ חָפֵץ לְיַסְּרָם? לָזֶה הֶכְרֵחַ הָיָה הַדָּבָר לְהִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי ה׳ וַה׳ יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. וְדַרְכּוֹ שֶׁל בַּעַל מַעֲשֵׂה ה׳ עָלָה כֻּלּוֹ קִמְּשׂוֹנִים וְאֵין בּוֹ לֹא מֶלַח וְלֹא תַבְלִין, וְקַלַּנִי מִזְּרוֹעִי לִטְרֹחַ לִדְחוֹת הַדְּבָרִים הַדְּחוּיִים בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדוֹ.

וְתַרְתִּי לִי מְנוּחָה בְּדִבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וָאֶמְצָא בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמעוני תשס״ד) וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״ וְגוֹ׳ - אַרְבַּע חֲטָאוֹת כְּתוּבִים כָּאן: לֹא הֶאֱמַנְתֶּם, לֹא קִדַּשְׁתֶּם, מְעַלְתֶּם, מְרִיתֶם. ״לֹא הֶאֱמַנְתֶּם״ - שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי לָכֶם לְהַכּוֹת וְהִכִּיתֶם, ״לֹא קִדַּשְׁתֶּם״ - לְהָבִיא מַיִם מִכָּל סֶלַע שֶׁרוֹצִים, ״מְעַלְתֶּם״ - שֶׁאֲמַרְתֶּם ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה״, ״מְרִיתֶם״ - שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם ״וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע״ שְׁנֵה עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד וַעֲבַרְתֶּם עַל דְּבָרַי, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם.

וְעַל פִּי מִדְרָשׁ זֶה נַעֲמֹד עַל פֵּרוּשׁ אִמְרֵי קָדוֹשׁ בְּמַאֲמַר קַח אֶת הַמַּטֶּה וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע וְגוֹ׳, וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע, וְיֵשׁ לְהָעִיר: א׳ לָמָּה יְצַו ה׳ לָקַחַת הַמַּטֶּה כֵּיוָן שֶׁהוֹצָאַת מַיִם הוּא בְּדִבּוּר לְבַד, ב׳ לָמָּה חָזַר לוֹמַר וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם אַחַר שֶׁאָמַר ״וְנָתַן מֵימָיו״, ג׳ הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה מִן הַסֶּלַע וְלֹא הִסְפִּיק בְּזִכְרוֹנָהּ בְּסָמוּךְ.

הִנֵּה לְפִי הַמִּדְרָשׁ נִתְגַּלָּה לָנוּ כַּוָּנַת הַכָּתוּב לְמַפְרֵעַ עַל נָכוֹן, כִּי מַה שֶׁאָמַר קַח אֶת הַמַּטֶּה הוּא לְהוֹרְמָנוּתָא דְּמַלְכָּא וְהוֹרָאַת הֱיוֹת בְּיָדוֹ כֹּחַ עֶלְיוֹן וְלֹא לְהַכָּאָה, וְלֹא חָשׁ לְטָעוּת שֶׁהוּא לְהַכָּאָה מִמַּה שֶׁאָמַר בְּפֵרוּשׁ ״וְדִבַּרְתֶּם״, וּמֹשֶׁה לֹא עָשָׂה כֵן וְהִכָּה, וְהוּא חֵטְא הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר בַּעַל הַמִּדְרָשׁ. וּמַאֲמַר וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע הוּא שֶׁיִּשְׁנֶה עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן וְהוּא חֵטְא הַשֵּׁנִי, וּמַאֲמַר וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְנִתְכַּוֵּן בְּמַאֲמָר זֶה לוֹמַר אֲפִלּוּ מִסֶּלַע אַחֵר כְּשֶׁהֵם חֲפֵצִים לְהוֹצִיא לָהֶם מִמֶּנָּה הוֹצִיא לָהֶם מֵאֵיזוֹ סֶלַע שֶׁיִּרְצוּ, וְלָזֶה גַּם כֵּן הִזְכִּיר פַּעַם שְׁנִיָּה הַסֶּלַע וְלֹא סָמַךְ לְזִכְרוֹן הָרִאשׁוֹנָה כִּי לֹא זֹאת הוּא מַה שֶׁהִזְכִּיר, וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן, וְהָרְאָיָה מִמַּה שֶׁאָמַר לָהֶם ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״, זֶה יַגִּיד שֶׁהָיוּ מוֹרִים אֵיזֶה דָּבָר, וּמִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר הֲמִן הַסֶּלַע וְגוֹ׳ יַגִּיד כִּי הָיוּ מוֹרִים בַּסֶּלַע לוֹמַר מִסֶּלַע זוֹ וְהוּא אוֹמֵר ״הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, שֶׁסֶּלַע זֶה אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹצִיא מַיִם. נִמְצְאוּ בְּיַד מֹשֶׁה שְׁתֵּי שְׁגָגוֹת אֲחֵרִים: א׳ שֶׁה׳ אָמַר הוֹצִיא לָהֶם מִסֶּלַע שֶׁיַּחְפְּצוּ וְהוּא לֹא עָשָׂה כֵן, ב׳ שֶׁעָשָׂה לָהֶם הֶחְלֵט הָאֶפְשָׁרִיּוּת כְּאָמְרוֹ ״הֲמִן הַסֶּלַע״ וְגוֹ׳, וְהֵם הַשְּׁתֵּי חֲטָאוֹת שֶׁמָּנָה בַּעַל הַמִּדְרָשׁ שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי.

וְחָל עָלֵינוּ חוֹבַת גַּבְרָא לָתֵת טַעַם לְאִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אַרְבַּעַת הַשְּׁגָגוֹת אֲשֶׁר אֵינוֹ רָאוּי לְאַחַת מֵהֵנָּה.

וְנִרְאֶה כִּי מֹשֶׁה עָמַד עַל מַאֲמַר ה׳ בְּחָכְמָה, וּלְצַד עֹצֶם יִרְאָתוֹ בַּה׳ שָׁגַג, וְזֶה יָצָא רִאשׁוֹנָה: מַה שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״ הֵבִין בּוֹ שְׁנֵי דְּרָכִים - א׳ לְהַכָּאָה וְא׳ לְהוֹרְמָנָא וּלְכֹחַ עֶלְיוֹן בְּיָדוֹ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַמַּטֶּה שֶׁבּוֹ חָקוּק שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ יַעֲשֶׂה פֶּלֶא. וְהָאֱמֶת שֶׁיּוֹתֵר צוֹדֵק פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים עַל לְהַכּוֹת בּוֹ, כִּי לְטַעַם הַשֵּׁנִי הוּא צַד רָחוֹק קְצָת. וַהֲגַם שֶׁמָּצִינוּ שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ (שמות ד:יז) ״וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, שָׁם הָיָה עוֹשֶׂה פְּעֻלּוֹת בַּמַּטֶּה. וְזִכְרוֹן הַהַכָּאָה בָּא בְּמַאֲמַר ה׳ בְּסָמוּךְ ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע״, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אַחַר שֶׁאָמַר ״וְדִבַּרְתֶּם וְגוֹ׳ וְנָתַן מֵימָיו״, וּכְמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ לְמַעְלָה. וְהֵבִין מֹשֶׁה כִּי כַּוָּנַת ה׳ הִיא לוֹמַר לוֹ שֶׁלֹּא דִּבּוּר לְבַד יַסְפִּיק, אֶלָּא כֹּחַ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיַּעֲשֶׂה שֶׁבּוֹ יוֹצִיא מַיִם. וּבָזֶה גִּלָּה סוֹפוֹ עַל תְּחִלָּתוֹ כִּי לְקִיחַת הַמַּטֶּה הִיא לַעֲשׂוֹת בָּהּ מַעֲשֶׂה לְהוֹצִיא הַמַּיִם מִן הַסֶּלַע. וַהֲגַם שֶׁעָלָה עַל דַּעַת מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹ ה׳ כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁבָּא לוֹמַר שֶׁיּוֹצִיא מִסֶּלַע אֲשֶׁר יַחְפְּצוּ, הִטָּה לְפָרֵשׁ פֵּרוּשׁ זֶה לְצַד שֶׁקָּדַם לוֹ מַאֲמַר לְקִיחַת הַמַּטֶּה, לֹא נִרְאֶה בְּעֵינָיו שֶׁתִּהְיֶה לְקִיחָה לְבַד מִבְּלִי עֲשׂוֹת בָּהּ דָּבָר. וַהֲגַם שֶׁאֵין הֶכְרֵחַ זֶה הֶכְרֵחַ, בְּסָמוּךְ אֲבָאֵר עַל נָכוֹן טַעַם הַטָּיָתוֹ לְמַה שֶׁעָשָׂה. וּמַאֲמַר ״וְדִבַּרְתֶּם״ וְגוֹ׳ פְּשַׁט הָעִנְיָן הוּא מִלְּבַד מַעֲשֵׂה הַמַּטֶּה, עוֹד כִּי צָרִיךְ שֶׁיְּדַבְּרוּ לָהּ בְּפֵרוּשׁ ״הוֹצֵא מֵימֶיךָ״, וְהוּא מַה שֶׁהֵבִין מֹשֶׁה, וְלֹא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ כִּי מַאֲמַר ״וְדִבַּרְתֶּם״ הוּא שֶׁיִּשְׁנוּ עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד.

וְהַמַּשְׂכִּיל בְּעֵין הַשֵּׂכֶל יִרְאֶה כִּי הִשְׁתַּנּוּת מַשְׁמָעוּת מַאֲמַר וְדִבַּרְתֶּם יִשְׁתַּנֶּה כְּפִי כַּוָּנַת מַאֲמַר קַח אֶת הַמַּטֶּה, כִּי הַדַּעַת נוֹתֶנֶת שֶׁאֵין הַסֶּלַע בַּעֲלַת חַי שֶׁתָּבִין דִּבּוּר בְּנֵי אָדָם כְּשֶׁיְּדַבֵּר אֵלָיו מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְּרָכִים: אוֹ בְּאֶמְצָעוּת הַכָּאָה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בּוֹ שֵׁם הַמְּפֹרָשׁ חָקוּק, יְעוֹרֵר כֹּחַ הַמְחַיֶּה שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁאֵין לְךָ בַּצְּמָחִים שֶׁאֵין לוֹ חֵלֶק חִיּוּנִי כְּפִי תְּכוּנָתוֹ, וְאוֹתוֹ יָעִיר בְּהַכָּאַת מַטֶּה שֶׁבּוֹ חָקוּק שֵׁם עֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁכֵּן הֵבִין מֹשֶׁה; אוֹ עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁנוּ עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁהוּא חַיֵּי עוֹלָם מִפֶּה קָדוֹשׁ, יְעוֹרֵר כֹּחַ שֶׁבַּדּוֹמֵם וּמִזֶּה יִתְעוֹרֵר לָתֵת מַיִם. לָזֶה אִם נְפָרֵשׁ קִיחַת הַמַּטֶּה שֶׁהִיא עַל הַהַכָּאָה אֵין צֹרֶךְ לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד שֶׁזֶּה הוּא הֶעָרָתוֹ, וְאִם נְפָרֵשׁ קִיחַת הַמַּטֶּה אֵינָהּ לְהַכּוֹת נִצְטָרֵךְ לְפָרֵשׁ וְדִבַּרְתֶּם לִשְׁנוֹת עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד. וְלָזֶה דַּעַת עֶלְיוֹן כְּשֶׁאָמַר ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״ שֶׁהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ קִיחָה לְבַד, הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ בְּמַאֲמַר וְדִבַּרְתֶּם לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד, מַה שֶׁאֵין כֵּן מֹשֶׁה שֶׁהֵבִין קִיחַת הַמַּטֶּה לְהַכּוֹת פֵּרֵשׁ וְדִבַּרְתֶּם כִּפְשׁוּטוֹ.

וְעַל כָּל פָּנִים לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינֵי מֹשֶׁה שְׁתֵּי הַדְּרָכִים בְּמַאֲמַר ה׳ ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״, אֲבָל פֵּרוּשׁ ״וְדִבַּרְתֶּם״ שֶׁהוּא לִשְׁנוֹת עָלָיו פֶּרֶק אֶחָד אֵין זֶה פְּשָׁטָן שֶׁל דְּבָרִים שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעַת מֹשֶׁה פֵּרוּשׁ זֶה, וְדָן בְּדַעְתּוֹ נְבִיא ה׳ וְאָמַר: הִנֵּה לְפָנַי שְׁתֵּי דְּרָכִים, וְאִם אֲנִי עוֹשֶׂה דִּבּוּר לְבַד וְלֹא הַכָּאָה אֲנִי חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי הוּא לְהַכּוֹת, וּמַה גַּם שֶׁהוּא יוֹתֵר פְּשָׁטִי, וְעוֹד שֶׁהוּא דָּבָר רָחוֹק שֶׁהַדּוֹמֵם יִתְעוֹרֵר בְּדִבּוּר בֶּן אָדָם כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ, לָזֶה אִם אֲנִי מְדַבֵּר בְּלֹא הַכָּאָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ה׳ אֵין הַסֶּלַע נוֹתֵן מֵימָיו וְיִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם חִלּוּל גָּדוֹל לְעֵינֵי הָעֵדָה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה הַנֵּס לְעֵינֵיהֶם וְאֶתְחַיֵּב רֹאשִׁי לַמֶּלֶךְ, לָזֶה יוֹתֵר אֶבְחַר לְהַכּוֹת וְאַטֶּה לְפֵרוּשׁ הַיּוֹתֵר צוֹדֵק בְּמַשְׁמָעוּת מַאֲמַר ״קַח אֶת הַמַּטֶּה״, וִיקֻיַּם גַּם כֵּן מַאֲמַר ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם״ וְגוֹ׳ כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, וְלֹא הַכָּאָה בִּלְבַד עָשָׂה אֶלָּא בְּשִׁתּוּף הַדִּבּוּר הִכָּה וְאָמַר לַסֶּלַע: ״תֵּן מֵימֶיךָ״, וּבָזֶה אֵין מֵחוּשׁ שֶׁלֹּא תִּתֵּן הַסֶּלַע מֵימֶיהָ וְלֹא יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם.

גַּם הִטָּה לְפָרֵשׁ כַּוָּנַת הַמַּאֲמָר וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם שֶׁהוּא עַל הַהַכָּאָה, הֲגַם שֶׁנִּכְנַס אֶצְלוֹ בְּגֶדֶר סָפֵק שֶׁהַכַּוָּנָה הוּא מִסֶּלַע שֶׁיִּהְיוּ חֲפֵצִים, מֵהַטַּעַם עַצְמוֹ כִּי חָשׁ לַפֵּרוּשׁ שֶׁהֵבִין שֶׁהוּא לְהַכָּאָה, וּמַה גַּם שֶׁהוּא יוֹתֵר מֻטֶּה כַּנִּזְכָּר. וְאִם כֵּן כְּשֶׁיָּבֹא לְהוֹצִיא מִסֶּלַע אַחֵר אֲפִלּוּ עַל יְדֵי הַכָּאָה לֹא יִתֵּן מֵימָיו, לִכְשֶׁנֹּאמַר שֶׁאֵין כַּוָּנַת ה׳ אֶלָּא עַל סֶלַע הַיָּדוּעַ, וּבָזֶה יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם חָס וְשָׁלוֹם. לָזֶה אֶבְחַר לְהוֹצִיא מֵהַסֶּלַע הַיָּדוּעַ, וּכְמוֹ שֶׁדִּיֵּק אֵל עֶלְיוֹן בְּמַאֲמַר וְנָתַן מֵימָיו, שֶׁזֶּה יַצְדִּיק שֶׁעַל סֶלַע הַיָּדוּעַ שֶׁבּוֹ מַיִם הוּא אוֹמֵר, וְהוּא בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁמָּנַע מֵימָיו. וַהֲגַם שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע״, פֵּרוּשׁ מִן הַסֶּלַע הַיָּדוּעַ הָאָמוּר בְּסָמוּךְ, וְנִמְצָא שֶׁכָּל כַּוָּנַת מֹשֶׁה לֹא הָיְתָה אֶלָּא לָחוּשׁ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְיָצְתָה הַשְּׁגָגָה בְּאוֹנֶס.

וּבָזֶה מָצָאנוּ טַעַם לְכָל שְׁגָגוֹתָיו שֶׁל מֹשֶׁה: טַעַם שֶׁהִכָּה - חָשׁ לְמַה שֶׁנִּשְׁמַע מִדִּבְרֵי ה׳ שֶׁצָּרִיךְ הַכָּאָה, וְאִם כֵּן בְּלֹא הַכָּאָה לֹא יִתֵּן מֵימָיו וְנִמְצָא מִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם. וּמַה שֶׁלֹּא שָׁנָה פֶּרֶק אֶחָד - אֵין זֶה פְּשַׁט ״וְדִבַּרְתֶּם״, וּמֹשֶׁה לֹא הֵבִין כֵּן, כֵּיוָן שֶׁהֵבִין שֶׁהַמַּטֶּה הוּא לְהַכּוֹת וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה. וְטַעַם שֶׁלֹּא הוֹצִיא מַיִם מִסֶּלַע אַחֵר - כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מֻכְרָח בְּמַשְׁמָעוּת מַאֲמַר ״וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם״ שֶׁעַל סֶלַע אַחֵר הוּא אוֹמֵר, יֵשׁ מֵחוּשׁ שֶׁלֹּא יִתֵּן וְיֵשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם גָּדוֹל. גַּם חָשַׁב כִּי לָמָּה יַעֲשֶׂה נֵס חָדָשׁ לְהוֹצִיא מַיִם מִסֶּלַע אַחֵר בְּאֵין צֹרֶךְ אֵלָיו, וְדָבָר יָדוּעַ כִּי אֵין עוֹשִׂין נֵס אֶלָּא לְצַד הֶכְרֵחַ גָּדוֹל. וּמֵעַתָּה אֵין לְהַאֲשִׁימוֹ עַל מַאֲמַר ״הֲמִן הַסֶּלַע״ וְגוֹ׳ כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶחְלֵט בְּמַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר לוֹ כֵן, לָזֶה כְּשֶׁבָּאוּ וְאָמְרוּ הוֹצֵא לָנוּ מִסֶּלַע זֶה, אָמַר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים - לְשׁוֹן הַמְרָאָה וּלְשׁוֹן הוֹרָאָה, כִּי הָיוּ מִתְכַּוְּנִים לְנַסּוֹת כֹּחַ עֶלְיוֹן אִם יוֹצִיא מִכָּל סֶלַע אוֹ מִסֶּלַע זוֹ לְבַד, וְהָיוּ מוֹרִים לוֹ לְהוֹצִיא מִסֶּלַע אַחֵר, וְהִקְפִּיד מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר וְאָמַר וְגוֹ׳.

וְאַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ לוֹמַר שֶׁמֹּשֶׁה לֹא הֵבִין אֲמִתּוּת כַּוָּנַת ה׳, כִּי אֵין הַנְּבִיאוּת בָּאָה לְהַצַּדִּיק בְּעִיּוּן, וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא יב.) חָכָם עָדִיף מִנָּבִיא, וּבְמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא נֶעְלַם מֵעֵינֵי מֹשֶׁה גַּם כֵּן הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁנִּתְכַּוֵּן אֵלָיו ה׳, אֶלָּא שֶׁנָּפַל לוֹ סָפֵק בְּמַשְׁמָעוּת אַחֵר, וּמִשּׁוּם מֵחוּשׁ כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ הִטָּה לְמַה שֶׁעָשָׂה כַּנִּזְכָּר.

וְאַחַר שֶׁמָּצָאנוּ טַעַם לְמַעֲשֵׂה נָבִיא, אֶשָּׂא עֵינַי לְהָבִין מַאֲמָרוֹ יִתְבָּרַךְ בְּהַקְפָּדָתוֹ בְּמַאֲמַר יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, פֵּרוּשׁ, אַתֶּם עֲשִׂיתֶם הַהַכְרָעָה לְצַד חֲשָׁשָׁא שֶׁהַסֶּלַע לֹא תִּתֵּן מַיִם אֶלָּא אִם תִּהְיֶה הַסֶּלַע הַיָּדוּעַ וְדַוְקָא עַל יְדֵי הַכָּאָה, וְלֹא הִכְרַעְתֶּם לְצַד קְדֻשַּׁת שְׁמִי לְהַקְדִּישֵׁנִי בְּהוֹצָאַת מַיִם מִסֶּלַע אֲשֶׁר יִרְצוּ הֵם וּבְלֹא הַכָּאָה, שֶׁבָּזֶה הָיָה ה׳ מִתְקַדֵּשׁ לְעֵינֵיהֶם כְּשֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲפִלּוּ הַדּוֹמֵם כָּל שֶׁהוּא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת בְּדִבּוּר לְבַד וּבְהֶעָרָה בִּשְׁנוֹת עָלֶיהָ פֶּרֶק אֶחָד, וְהָיָה לָכֶם לְבַטֵּל הַמֵּחוּשׁ בְּעֹצֶם הָאֱמוּנָה שֶׁהֱיִיתֶם צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת.

וְעֹמֶק הַדְּבָרִים הוּא, שֶׁאִם הָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עוֹשִׂים קִדּוּשׁ הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בְּאֶמְצָעוּת שֶׁהָיְתָה הָעֵדָה גַּם כֵּן כֻּלָּהּ שְׁלֵמָה וְצַדִּיקִים, הָיוּ מַחְלִיטִים אֱמוּנַת ה׳ בְּלִבָּם שְׁלֵמָה וְהָיָה נִגְרָשׁ מֵהֶם חֵלֶק הָרַע, וְהָיָה כֹּחַ בָּהֶם לְהַעֲמִיד אֱמוּנָתָם לְדוֹרֵי דוֹרוֹת. וּמֵעַתָּה הָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נִכְנָסִים לָאָרֶץ וְהָיָה מֹשֶׁה בּוֹנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאֵין חֲשָׁשׁ לְהַשְׁלָכַת חֲמָתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁיִּהְיוּ חוֹטְאִים, כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם (מדרש תהלים עט) בְּפָסוּק ״מִזְמוֹר לְאָסָף״ וְגוֹ׳, וּכְתַבְנוּהוּ בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. וְכֵיוָן שֶׁבָּא תִּקּוּן הַדָּבָר עַל יְדֵיהֶם וְלֹא עֲשָׂאוּהוּ, נֶחְלַט הַדָּבָר.

וְאָמַר ה׳ לָכֵן - פֵּרוּשׁ, בִּשְׁבִיל זֶה, גַּם לְשׁוֹן שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא יָבִיאוּ וְגוֹ׳, כִּי רָאָה ה׳ מַה שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת בְּאַחֲרִית הַיָּמִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה עַצְמוֹ (דברים לא:כט) ״יָדַעְתִּי כִּי הַשְׁחֵת תַּשְׁחִיתוּן״, וְלָזֶה אִם יִכָּנֵס מֹשֶׁה לָאָרֶץ וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יִצְטָרֵךְ ה׳ לְהַשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם חֲמָתוֹ כְּשֶׁיַּרְשִׁיעוּ וְלֹא עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְיִכְלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל חָס וְשָׁלוֹם, לָזֶה אָמַר לָכֵן לֹא תָבִיאוּ וְגוֹ׳.

וְדִקְדֵּק לוֹמַר אֶת הַקָּהָל הַזֶּה, אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (ילקוט שמעוני תשס״ד) הַזֶּה אֵינְכֶם מְבִיאִים, אֲבָל אַתֶּם מַכְנִיסִים אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבוֹא, דִּכְתִיב ״וְעָנְתָה שָׁמָּה כִּימֵי נְעוּרֶיהָ״ (הושע ב:יז) - זֶה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַד כָּאן. וּמִתּוֹכִיּוּת הַדְּבָרִים נִשְׁמַע שֶׁאִם הָיוּ מְקַדְּשִׁים שֵׁם שָׁמַיִם לְעֵינֵיהֶם, הָיָה הַדּוֹר הַהוּא כְּדוֹר שֶׁבֶּן דָּוִד בָּא, שֶׁיַּעֲבִיר ה׳ אֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה׳.

וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה. דִּקְדֵּק לוֹמַר וְהִשְׁקִיתָ בְּכִנּוּי, אוּלַי שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְאֶחָד מִשְּׁנֵי דְּרָכִים: אוֹ לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צְמֵאִים לְמַיִם יְצַו ה׳ לְהַשְׁקוֹתָם כְּשִׁעוּר שֶׁלֹּא יִהְיוּ נִזּוֹקִין, כִּי זוּלַת זֶה אִם יִשְׁתּוּ כְּחֶפְצָם לְרוֹב צִמְאוֹנָם לְמַיִם יִשְׁתּוּ הַרְבֵּה וְיִסְתַּכְּנוּ וְיָמוּתוּ. אוֹ יִרְצֶה כִּי יַשְׁקֵם כְּכָל הַצּוֹרֶךְ וְלֹא יַקְפִּיד עַל הֶזֵּקָם, כִּי הַמַּיִם הַהֵם נִסִּיִּים הֵם בְּכָל פְּרָטֵיהֶם בֵּין בַּהֲוָיָתָן בֵּין בִּפְעֻלָּתָם, וְהוּא אָמְרוֹ וְהִשְׁקִיתָ שֶׁהֲגַם שֶׁיִּרְצוּ לִשְׁתּוֹת בְּהִסְתַּפְּקוּת אַתָּה הַשְׁקֵה אוֹתָם כְּכָל הַצּוֹרֶךְ.

וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר עֵדָה וּבְעִירָם, לְהַקְדִּים הָעֵדָה לַבְּהֵמוֹת, וַהֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתְּךָ וְאָכַלְתָּ״ וְגוֹ׳ וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מ.) שֶׁצָּרִיךְ לְהַקְדִּים מַאֲכַל לִבְהֶמְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ הוּא, כָּל זֶה אִם אֵין סַכָּנָה בַּדָּבָר, אֲבָל כְּשֶׁיֵּשׁ גֶּדֶר סַכָּנָה חַיָּיו קוֹדְמִין. וְעַיֵּן מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת רִבְקָה (בראשית כד,יט) בְּהַשְׁקָאַת אֱלִיעֶזֶר וּגְמַלָּיו: