וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

ה׳ מדבר אל משה לאמור. פסוק זה הוא משפט מעבר קצר, המקדים את הציווי המפורט על הוצאת המים מן הסלע שיבוא בפסוק הבא. אונקלוס מתרגם כפשוטו, ״ומליל ה׳ עם משה למימר״. אף שאין כאן תוכן נבואי בפני עצמו, הפסוק חשוב משום שהוא פותח את דברי ה׳ שבעקבותיהם יתרחש חטא מי מריבה. הצגת הדיבור האלוהי לפני הציווי מדגישה שהפתרון לצמא בא מלמעלה, וכי כל שנדרש ממשה הוא לבצע במדויק את אשר יצטווה.