בְּמִדְבַּר כ׳ · י״ז

נעברה נא בארצך. אֵין לְךָ לְעוֹרֵר עַל הַיְרֻשָּׁה שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלֹּא פָרַעְתָּ הַחוֹב, עֲשֵׂה לָנוּ עֵזֶר מְעַט לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצְךָ:

ולא נשתה מי באר. מֵי בוֹרוֹת הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה, אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדֵנוּ מָן לֶאֱכֹל וּבְאֵר לִשְׁתּוֹת, לֹא נִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ, אֶלָּא נִקְנֶה מִכֶּם אֹכֶל וּמַיִם לַהֲנָאַתְכֶם, מִכָּאן לְאַכְסְנַאי אַעַ"פִּ שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לֶאֱכֹל יִקְנֶה מִן הַחֶנְוָנִי, כְּדֵי לְהַנּוֹת אֶת אֻשְׁפִּיזוֹ (תנחומא):

דרך המלך נלך וגו'. אָנוּ חוֹסְמִים אֶת בְּהֶמְתֵּנוּ וְלֹא יִטּוּ לְכָאן וּלְכָאן לֶאֱכֹל (שם):

נְעִיבַּר כְּעַן בְּאַרְעָךְ לָא נְעִיבֵּר בַּחֲקַל וּבִכְרָם וְלָא נִשְׁתֵּי מֵי גוֹב בְּאֹרַח מַלְכָּא נֵיזֵיל לָא נִסְטֵּי לְיַמִינָא וְלִשְׂמָאלָא עַד דִנְעִיבַּר תְּחוּמָךְ

בשדה ובכרם. שלא ישחיתו ואפי' מי הבארות שלכם לא נשתה:

דרך המלך נלך. אם הדרך שהמלך הולך בה או פירושו הדרך שיצוה המלך שהוא מלך אדום נלך:

לא נשתה מי באר - כי המים היו יקרים לאומות באותו הארץ.

דרך המלך - מסלת עוברי דרכים, המיוחדת לכל העולם.

ולא נשתה מי באר שטרחתם לחפור רק מי נהר שלא היה טורח בהם והם של הפקר נשתה.

דרך המלך נלך שצוה לנו מלך אדום.

וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר. לִרְבוּתָא נָקַט, כִּי מֵי בּוֹרוֹת פְּשִׁיטָא שֶׁלֹּא נִשְׁתֶּה, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ טֹרַח לַחֲזוֹר וּלְמַלֹּאות, אֶלָּא אֲפִלּוּ מֵי בְּאֵר שֶׁהַמַּעְיָן מִתְגַּבֵּר מֵעַצְמוֹ וְזֶה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר, מִכָּל מָקוֹם לֹא נִשְׁתֶּה מִשֶּׁלְּךָ. וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיפוּ לוֹמַר ״וְנָתַתִּי מִכְרָם״ לְהַנּוֹת הָאוּשְׁפִּיזָא. וְכֵן מִתְּחִלָּה אָמְרוּ ״דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ״, שֶׁהַמֶּלֶךְ דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ בּוֹ, וְהֵשִׁיב ״פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ״, מֵאַחַר שֶׁהַדֶּרֶךְ כָּבוּשׁ לַמֶּלֶךְ, כִּי יִפְגָּשְׁךָ עֵשָׂו מִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי, וְהֵשִׁיב ״בַּמְּסִלָּה נַעֲלֶה״.

נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ. וְלֹא אָמַר ״נָא נַעְבְּרָה״, אִם נְפָרְשָׁהּ לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה נִתְכַּוֵּן לְהַסְמִיךְ הַבַּקָּשָׁה לְאַרְצוֹ שֶׁהִיא עִקַּר הַשְּׁאֵלָה שֶׁיִּהְיֶה הַמַּעֲבָר בְּאַרְצוֹ. וְאִם נְפָרְשָׁהּ לְשׁוֹן זְמַן יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה מד) שֶׁאֶחָד מִשָּׁלֹשׁ אֻמּוֹת שֶׁנָּתַן ה׳ לְזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הוּא אֱדוֹם, לָזֶה דִּקְדֵּק מֹשֶׁה בִּשְׁלִיחוּת זֶה וְאָמַר שֶׁכָּל הַתְּנָאִים שֶׁהוּא מַתְנֶה עַל עַצְמוֹ ״לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאל״ וְגוֹ׳, כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא בַּהַעֲבָרָה שֶׁל עַתָּה, אֲבָל כְּשֶׁיַּעַבְרוּ לֶעָתִיד לָבֹא כִּי מֹשֶׁה הוּא אֲשֶׁר הָיָה מוֹשִׁיעַ וָרָב אָז לֹא יְקַבֵּל עָלָיו כָּל הַתְּנָאִים אֶלָּא לְהוֹרִישָׁם וּלְהוּמָּם וְלָבוֹז בִּזָּם, דִּכְתִיב (עובדיה א): ״בֵּית יַעֲקֹב אֵשׁ וְגוֹ׳ וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ״ וְגוֹ׳: