וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃

משה ממשיך בפנייתו ומזכיר את ירידת האבות למצרים, את הישיבה שם ימים רבים ואת הרעה שעשו המצרים לישראל ולאבותיהם. רש״י מבאר ש״וירעו לנו״ פירושו סבלנו צרות רבות, ומדייק מן הלשון ״ולאבותינו״ שהאבות מצטערים בקבר כשפורענות באה על ישראל. אבן עזרא מבאר שהטעם ״לנו ולאבותינו״ הוא שאורך זמן הרעה. תיאור השעבוד במצרים בא כחלק מן הנימוק לבקשת המעבר: העם עבר תלאות רבות, וראוי שאדום, כאח, יסייע לו. הזכרת סבל האבות מחזקת את הפנייה הרגשית אל מלך אדום.