הכהן העוסק בפרה מכבס בגדיו ורוחץ בשרו במים, ואחר כך בא אל המחנה, אך נשאר טמא עד הערב. רש״י מבאר ש״אל המחנה״ פירושו למחנה שכינה, שכן טמא כזה אינו משולח אלא ממחנה אחד. עוד מבאר רש״י שיש לסרס ולדרוש את סדר המקרא: תחילה ״וטמא עד הערב״ ורק אחר כך ״ואחר יבוא אל המחנה״. אבן עזרא מבאר ש״הכהן״ הוא הכהן השורף, ומביא דעה שנשאר טמא עד הערב לעניין שלא יאכל מן הקדשים. כאן מתגלה הפרדוקס של פרה אדומה: היא מטהרת טמאים אך מטמאת את העוסקים בה.