בְּמִדְבַּר י״ח · ז׳

עבדת מתנה. בְּמַתָּנָה נְתַתִּיהָ לָכֶם:

וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּטְרוּן יָת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגָיו לְפָרוּכְתָּא וְתִפְלְחוּן פוּלְחַן מַתְּנָא אֵיהַב יָת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל

עבודת מתנה. והזר מהכהנים אפי' לוי ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון:

עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם - בְּמַתָּנָה תִּהְיֶה לָכֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ״י. לוֹמַר שֶׁהִיא לָכֶם מַתָּנָה גְּמוּרָה, עַד שֶׁהַזָּר הַקָּרֵב יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר וַעֲבַדְתֶּם עֲבוֹדַת כְּהֻנָּה, וְאֵינֶנָּה לָכֶם עֲבוֹדַת שִׁעְבּוּד כַּעֲבוֹדַת עַבְדֵי הַמְּלָכִים, אֲבָל עֲבוֹדַת מַתָּנָה גְּדוֹלָה נָתַתִּי לָכֶם בָּהּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת מֵאִתִּי, כְּעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ (סוטה טו) "לְמָשְׁחָה" - לִגְדֻלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין:

עבדת מתנה - ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד, שהרי - והזר הקרב יומת.

ולמבית לפרכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית לפרכת שבודקים שם יחסי כהונה.

עבדת מתנה מה מתנה בפייס אף עבודה בפייס כאן פירש״‎י במתנה נתתיה לכם כלומר ולא יאמרו מעצמכם נכנסתם בה.

והזר הקרב לעבודה אפילו בטהרה ואפילו לוי יומת. ואין להקשות משמואל הרמתי שהקריב ולא היה רק לוי משום דהוראת שעה היתה כמו דגדעון. והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת״‎ל וזר לא יקרב אליכם.