הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃

אִתְפְּרָשׁוּ מִגוֹ כְּנִשְׁתָּא הָדָא וֶאֱשֵׁיצֵי יַתְהוֹן כְּשָׁעָה

הבדלו. כי היו עמם פתח אהל מועד:

הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת - יֵשׁ לִשְׁאוֹל: אִם יִשְׂרָאֵל לֹא חָטְאוּ וְלֹא מָרְדוּ בְּרַבָּם, לָמָּה הָיָה הַקֶּצֶף עֲלֵיהֶם לֵאמֹר ״וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע״? וְאִם גַּם הֵם מָרְדוּ כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, אֵיךְ יֹאמְרוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן ״הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף״? וְכָתַב רַבֵּנוּ חֲנַנְאֵל: ״הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת״ - עֲדַת קֹרַח וְלֹא עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר״ וְגוֹ' - מִיָּד הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה כִּי לֹא כָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּקֵּשׁ לְכַלּוֹת, אֲבָל עֲדַת קֹרַח בִּלְבַד. לְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ לוֹ: זֶה שֶׁאָמַרְתִּי הִבָּדְלוּ - ״הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם״, הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ. הִזְכִּיר לָהֶם "הֵעָלוּ מִסָּבִיב", אוּלַי כְּשֶׁיִּרְאוּ קֹרַח וַעֲדָתוֹ יָשׁוּבוּ. אֵלּוּ דְּבָרָיו, וְאֵינָם נְכוֹנִים, כִּי לֹא הָיָה רָאוּי לוֹמַר עַל קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה", כִּי אֵינָם עֵדָה וְאֵין יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָם, וְאַהֲרֹן עִם עֲדַת מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת הָיָה בְּתוֹכָם בְּבוֹאָם. וְעוֹד, כִּי "הִבָּדְלוּ" רֶמֶז לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בִּלְבָד, כְּמוֹ ״הֵרֹמּוּ״ (במדבר י״ז:י׳), וְכֵן ״וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע״ רֶמֶז לַמַּגֵּפָה שֶׁתְּכַלֶּה עַם רַב וְעָצוּם כְּרָגַע. וְחָלִילָה שֶׁלֹּא יָבִין מֹשֶׁה נְבוּאָתוֹ וְיִטְעֶה בָּהּ. אֲבָל הַטַּעַם, כִּי מִתְּחִלָּה הָיָה לֵב הָעָם אַחֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְכַאֲשֶׁר לָקְחוּ קֹרַח וַעֲדָתוֹ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְעָמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד עִם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָז קָרָא קֹרַח לְכָל הָעֵדָה וְאָמַר לָהֶם כִּי בִּכְבוֹד כֻּלָּם הוּא מְקַנֵּא, וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵיהֶם וְנִקְהֲלוּ כֻלָּם לִרְאוֹת אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְתָשׁוּב הָעֲבוֹדָה לִבְכוֹרֵיהֶם. וְזֶה טַעַם ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״ (במדבר ט״ז:י״ט). וְהִנֵּה נִתְחַיְּבוּ כְּלָיָה, שֶׁהָיוּ מְהַרְהֲרִים אַחֲרֵי רַבָּם, וְהֵם כִּמְהַרְהֲרִים אַחֲרֵי הַשְּׁכִינָה, וּמְוַתְּרִים עַל נְבוּאַת נָבִיא בְּלִבָּם, וְחַיָּבִין מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לִמְּדוּ עֲלֵיהֶם זְכוּת, שֶׁלֹּא חָטָא בְּמַעֲשֶׂה אֶלָּא קֹרַח, וְהוּא הַגּוֹרֵם וְהוּא הַמְפַתֶּה אוֹתָם, וְרָאוּי הוּא שֶׁיָּמוּת לְבַדּוֹ לְפַרְסֵם וּלְהוֹדִיעַ עָנְשׁוֹ לָרַבִּים. וְזוֹ דֶּרֶךְ מְבַקְשֵׁי רַחֲמִים, שֶׁיָּקֵלּוּ הַחֵטְא מֵעַל הָעָם וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ עַל הַיָּחִיד הַגּוֹרֵם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל פָּנִים. וְכֵן אָמַר דָּוִד: ״הִנֵּה אָנֹכִי חָטָאתִי וְאָנֹכִי הֶעֱוֵיתִי, וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ, תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי״ (שמואל ב כד יז). וְהָיָה הָעֹנֶשׁ הַהוּא עַל הָעָם גַּם בְּחֶטְאָם, שֶׁהָיָה לָהֶם לָתֵת הַשְּׁקָלִים מֵעַצְמָם, אִם הָעֹנֶשׁ הַהוּא עַל זֶה כְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (ברכות סב), כִּי לֹא צִוָּה אוֹתָם הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יִתְּנוּ הַשְּׁקָלִים, כִּי הוּא לָדַעַת הַמִּנְיָן בִּלְבַד הָיָה חָפֵץ, וְעָנְשָׁם וְעָנְשׁוֹ בָּזֶה שָׁוֶה הוּא. וְעוֹד, כִּי מִלְּבַד הַמִּנְיָן הָיָה עֹנֶשׁ עַל הָעָם מִתְּחִלַּת דָּבָר, כְּדִכְתִיב: ״וַיֹּסֶף אַף ה' לַחֲרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִד בָּהֶם״ (שמואל ב כד א). וְכָתַב שָׁם רַשִׁ״י: ״לֹא יָדַעְתִּי עַל מָה״. וַאֲנִי אוֹמֵר בְּדֶרֶךְ סְבָרָא, שֶׁהָיָה עֹנֶשׁ עַל יִשְׂרָאֵל בְּהִתְאַחֵר בִּנְיַן בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁהָיָה הָאָרוֹן הוֹלֵךְ מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל כְּגֵר בָּאָרֶץ, וְאֵין הַשְּׁבָטִים מִתְעוֹרְרִים לֵאמֹר: ״נִדְרֹשׁ אֶת ה' וְנִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמוֹ״, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה״ (דברים יב ה). עַד שֶׁנִּתְעוֹרֵר דָּוִד לַדָּבָר מִיָּמִים רַבִּים וְלִזְמַן אָרֹךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי כִּי יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל אֹיְבָיו, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא: אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה״ (ש״ב ז א-ב). וְהִנֵּה דָּוִד מְנָעוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִפְּנֵי שֶׁאָמַר: ״כִּי דָמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנַי״ (דברי הימים א כב ח), וְנִתְאַחֵר עוֹד הַבִּנְיָן עַד מְלֹךְ שְׁלֹמֹה. וְאִלּוּ הָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲפֵצִים בַּדָּבָר וְנִתְעוֹרְרוּ בּוֹ מִתְּחִלָּה, הָיָה נַעֲשֶׂה בִּימֵי אֶחָד מֵהַשּׁוֹפְטִים אוֹ בִּימֵי שָׁאוּל, אוֹ גַּם בִּימֵי דָוִד, כִּי אִם שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ מִתְעוֹרְרִים בַּדָּבָר, לֹא הָיָה הוּא הַבּוֹנֶה אֲבָל יִשְׂרָאֵל הֵם הָיוּ הַבּוֹנִים. אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָעָם לֹא הִשְׁגִּיחוּ וְדָוִד הוּא הַמַּשְׁגִּיחַ וְהַמִּתְעוֹרֵר, וְהוּא אֲשֶׁר הֵכִין הַכֹּל, הָיָה הוּא הַבּוֹנֶה. וְהוּא אִישׁ מִשְׁפָּט וּמַחֲזִיק בְּמִדַּת הַדִּין, וְלֹא הוּכְשַׁר בְּבֵית הָרַחֲמִים. וְעַל כֵּן נִתְאַחֵר הַבִּנְיָן כָּל יְמֵי דָוִד בִּפְשִׁיעַת יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן הָיָה הַקֶּצֶף עֲלֵיהֶם, וְעַל כֵּן הָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם נוֹדָע בְּעָנְשָׁם וּבְמַגֵּפָתָם. וְהַכָּתוּב יִרְמֹז כָּל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ וְגוֹ' בְּכָל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים״ (ש״ב ז ו-ז), הֲרֵי יַאֲשִׁים הַכָּתוּב כִּי הַשְּׁכִינָה מִתְהַלֶּכֶת בְּכָל יִשְׂרָאֵל מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן אֶל מִשְׁכָּן, וְלֹא הָיָה אֶחָד בְּכָל שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הָרוֹעִים אוֹתָם מִתְעוֹרֵר בַּדָּבָר. וְאָמַר הַכָּתוּב עוֹד, כִּי גַּם הַשֵּׁם רָחַק מֵהֶם וְלֹא דִּבֵּר לְאֶחָד מִכֻּלָּם לִבְנוֹת הַבַּיִת, רַק עַתָּה שֶׁנִּתְעוֹרַרְתָּ "הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ״, וַאֲצַוֶּה עַתָּה לִבְנוֹתוֹ עַל יַד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ שָׁלוֹם:

ואכלה אתם כרגע ואם תאמר הא קים לן לא ענש אלא אם כן הזהיר. אלא משה אמר לו בשם הקב״‎ה היו לפני ה׳‎ אתה ואהרן מחר. והוא לא עשה כן אלא ויקהל עליהם את כל העם, לפיכך כעס עליהם מיד. אבל למטה גבי הרומו מתוך העדה הוזהרו כבר.

הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וְגוֹ׳. קָרוֹב לִשְׁמוֹעַ שֶׁגַּם מִתְּחִלָּה לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְהַעֲנִישׁ הַבִּלְתִּי חוֹטְאִים אֶלָּא שֶׁעַל עֲדַת קֹרַח אָמַר כֵּן, וּמֹשֶׁה הֵבִין שֶׁעַל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל אָמַר כֵּן, לְפִי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״, וְהָיָה סָבוּר מֹשֶׁה שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל הִסְכִּימוּ עִמּוֹ, וְעַל כֵּן אָמַר עַל כָּל הָעֵדָה ״וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע״ וְלֹא חָשַׁשׁ פֶּן יֹאמְרוּ מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה׳ וְגוֹ׳, כִּי בְּלָאו הָכֵי הֵם מְטֻלְטָלִים אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר, וְאַף אִם יְכַלֶּה כֻּלָּם מִכָּל מָקוֹם תּוֹךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְגוֹי גָּדוֹל כְּמוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ מְתֵי מִסְפָּר בְּמִצְרַיִם פִּתְאוֹם לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם. לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה בִּתְפִלָּתוֹ: ״אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת לְכָל בָּשָׂר״, לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה לֹא רָאָה בְּיִשְׂרָאֵל שׁוּם רֵעוּתָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה״, מִכָּל מָקוֹם אֵין רְאָיָה מִכָּאן שֶׁבֶּאֱמֶת נִקְהֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה, אֶלָּא קֹרַח עָשָׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְהִקְהִילָם עֲלֵיהֶם כְּדֶרֶךְ כָּל מֵסִית וּמַדִּיחַ, וּמַאן יֵימַר שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִתְפַּתּוּ לִדְבָרָיו. אַךְ מֵאַחַר שֶׁהֵבִין שֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַלּוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל כְּרֶגַע, זֶהוּ לְפִי שֶׁהוּא אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת, וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּרוּחוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְיָדַע שֶׁבְּלִבָּם מַסְכִּימִים עִם קֹרַח. וּמִכָּל מָקוֹם אָמַר מֹשֶׁה ״הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא״, עַל קֹרַח הַמַּדִּיחַ אָמַר כֵּן, כִּי הוּא עִקַּר הַחוֹטֵא בְּהַסָּתָה זוֹ, וּמִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא יִקְצֹף עַל כָּל הָעֵדָה, כִּי מָצִינוּ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב א) ״וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה״, וְלֹא נֶעֱנַשׁ אַהֲרֹן, לְפִי שֶׁמִּרְיָם הָיְתָה הַהַתְחָלָה לַדִּבּוּר וְאַהֲרֹן טָפֵל לָהּ, כָּךְ כָּל הָעֵדָה יֵשׁ לְלַמֵּד עֲלֵיהֶם קְצָת זְכוּת, כִּי לֹא בָּאוּ מֵעַצְמָם לִידֵי חֵטְא זֶה כִּי אִם מֵחֲמַת הַמֵּצִיק הַמֵּסִית וּמַדִּיחַ בְּחֶלְקַת לְשׁוֹנוֹ. וְאִם עַל כָּל פָּנִים רְאוּיִין לְעֹנֶשׁ מָה, מִכָּל מָקוֹם אֵין הַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּהְיוּ שָׁוִים בָּעֹנֶשׁ אֶל הַמֵּסִית לְכַלּוֹת כֻּלָּם כְּרֶגַע בְּמִיתָה אַחַת, שֶׁהֲרֵי גַּם לַנָּחָשׁ הַמֵּסִית הוֹסִיף בַּקְּלָלָה מֵאָדָם וְחַוָּה, כִּי הַכֹּל מִתְרַפְּאִין חוּץ מִן הַנָּחָשׁ שֶׁאֵין לוֹ רְפוּאָה (בר״ר כ ה).

הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ וְגוֹ׳. לֹא עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הוּא אוֹמֵר, כִּי לְאֵלֶּה לֹא תִּפְגַּע מִדַּת הַדִּין הֲגַם שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַכָּלָה חָס וְשָׁלוֹם, וְזֶה לְךָ הָאוֹת - אַהֲרֹן שֶׁהָיָה בְּתוֹךְ עֲדַת קֹרַח וְנִבְקְעָה הָאֲדָמָה תַּחְתֵּיהֶם וְלֹא נִפְגַּע. אֶלָּא כַּוָּנַת מַאֲמַר ה׳ הוּא עַל הַצַּדִּיקִים שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הָעֵדָה, כִּיהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב וּשְׁאָר הַצַּדִּיקִים וּבְנֵי בָּתֵּיהֶם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְשֶׁל שְׁאָר הַצַּדִּיקִים. וְלָזֶה אָמַר קוֹדֵם לְמַאֲמַר ״הִבָּדְלוּ״ וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְגוֹ׳ לֵאמֹר, וְאִם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הוּא אוֹמֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר תֵּיבַת לֵאמֹר, אֶלָּא לֵאמֹר לַעֲדַת הַצַּדִּיקִים הַבְּחוּנִים אֶצְלָם וְלִבְנֵיהֶם וּבְנֵי בֵּיתָם שֶׁהָיוּ בְּתוֹךְ הָעֵדָה.

וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר כְּרָגַע, וְאִם לְהוֹדִיעַ כִּי הוּא שַׂגִּיא כֹחַ לַהֲרוֹג שִׁשִּׁים רִבּוֹא כְּרֶגַע, כְּבָר הוֹדִיעַ זֶה מִקּוֹדֶם, דִּכְתִיב (שמות ל״ג:ה׳) ״רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ״.

וְנִרְאֶה לְפִי דִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (במדבר רבה) שֶׁהֵבִיא רַשִׁ״י בְּפָסוּק ״וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו״ (במדבר כב:ד), זֶה בְּיָדָם סִרְחוֹן רְבִיעִי: בָּעֵגֶל, בַּמִּתְאוֹנְנִים, בַּמְּרַגְּלִים וְכוּ׳, עַד כָּאן. אִם כֵּן עֲוֹן הַמְּרַגְּלִים קָדַם לְמַחְלוֹקֶת קֹרַח, וְשָׁם פֵּרַשְׁתִּי כִּי גְּזֵרַת כְּלָיָה שֶׁגָּזַר ה׳ עַל הַדּוֹר הַהוּא נִתְקַיְּמָה, אֶלָּא שֶׁהוֹעִילָה תְּפִלַּת מֹשֶׁה שֶׁלֹּא יָמוּת הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶלָּא בְּהֶמְשֵׁךְ זְמַן אָרוֹךְ. אִם כֵּן הָעֵדָה כְּבָר הִיא מְחֻיֶּבֶת כְּלָיָה. לָזֶה בָּא מַאֲמַר ה׳ כָּאן בְּחִדּוּשׁ הַגְּזֵרָה שֶׁיִּהְיֶה כְּרָגַע, פֵּרוּשׁ, שֶׁלֹּא יַאֲרִיךְ לָהֶם הַזְּמַן כְּמוֹ שֶׁנִּתְרַצָּה מִקּוֹדֶם. וּלְדֶרֶךְ זֶה מָצָאנוּ נַחַת רוּחַ לְקֻשְׁיָא שֶׁבָּעִנְיָן, לָמָּה יִגְזֹר ה׳ מִיתָה עַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָיְתָה יָדָם בַּמַּעַל, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְגַּלָּה מִמַּאֲמַר מֹשֶׁה בְּסָמוּךְ. וְלִדְבָרֵינוּ, לְצַד שֶׁכְּבָר הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְחֻיְּבֵי מִיתָה מֵעֲוֹן הַמְּרַגְּלִים אֶלָּא שֶׁה׳ הֶאֱרִיךְ לָהֶם זְמַן, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לב.) שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה, וְצִוּוּ לְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ שִׂיחָה בֵּין יִשְׁתַּבַּח לְיוֹצֵר לַחְזֹר מֵעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה (ירושלמי ברכות ה:א), הֲגַם שֶׁאֵין בַּחֵטְא כְּדֵי לְהָמִית. וּכְמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מְחֻיְּבֵי מִיתָה אֵין נִמְלָטִים בְּצֵאת הַמַּשְׁחִית וְיִכְלוּ בְּאֶפֶס תִּקְוָה.

שׁוּב הִצַּצְתִּי וְרָאִיתִי כִּי דִּבְרֵי ה׳ כָּאן הֵם רְפוּאָה וּתְעָלָה לַעֲדַת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם לֹא הָיָה ה׳ אוֹמֵר הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְהָיָה יוֹצֵא הַמַּשְׁחִית, הָיוּ נִמְלָטִים הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא הָיוּ בִּכְלַל גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים, וְכָל שֶׁהָיוּ בִּכְלַל גְּזֵרַת הַמְּרַגְּלִים הָיָה הַמַּשְׁחִית מְכַלֶּה אוֹתָם. וְלוֹמַר ה׳ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִבְדָּלִים מֵהֶם לְבַל יִקֶר לָהֶם מִקְרֶה רַע, לֹא הָיָה לָהֶם זְכוּת לָזֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹף סוֹף הָיָה בְּיָדָם שֶׁמֶץ מֵהַחֵטְא שֶׁלֹּא מִחוּ בְּקֹרַח, וְאַדְרַבָּא בָּאוּ לִרְצוֹנוֹ. לָזֶה נִתְחַכֵּם ה׳ וְצִוָּה לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לְהַבְדִּיל הַצַּדִּיקִים וֶהֱעִירוֹ לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וּבְאֶמְצָעוּת זְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָמַר ה׳ אֵלָיו דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה וְגוֹ׳ הֵעָלוּ מִסָּבִיב וְגוֹ׳ (במדבר טז:כד). וּלְדֶרֶךְ זֶה נוּכַל לְפָרֵשׁ כִּי מַאֲמַר ה׳ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הִבָּדְלוּ לֹא בָּא הַדִּבּוּר אֶלָּא לַהֲעִירָם לְהִתְפַּלֵּל, לֹא שֶׁהָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לְהַבְדִּיל לְבַל יִסָּפוּ בְּחַטַּאת קֹרַח. וְאוּלַי כִּי הוּא זֶה מַה שֶׁרָמַז בְּמַאֲמַר לֵאמֹר, פֵּרוּשׁ, שֶׁתַּכְלִית הַמַּאֲמָר הָאָמוּר בָּעִנְיָן הוּא לֵאמֹר מַאֲמָר הַבָּא אַחֲרָיו שֶׁהוּא עִנְיַן הַבְדָּלַת יִשְׂרָאֵל מֵעֲדַת קֹרַח, כִּי לְעִנְיַן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵין צְרִיכִין לְהִבָּדֵל. וּכְפִי זֶה אֵין אָנוּ צְרִיכִין לְמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שֶׁבָּא הַדִּבּוּר עַל בְּנֵי בָּתֵּיהֶם וְעַל הַצַּדִּיקִים שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּהֶם.