וְהִקְרִ֤יב עַל־בֶּן־הַבָּקָר֙ מִנְחָ֔ה סֹ֖לֶת שְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֑ים בָּל֥וּל בַּשֶּׁ֖מֶן חֲצִ֥י הַהִֽין׃

התורה קובעת את נסכי בן הבקר: והקריב על בן הבקר מנחה סולת שלושה עשרונים בלול בשמן חצי ההין. אבן עזרא מבאר ש״מנחה סולת״ היא כנגד עישרון לאחד מן הצאן, כלומר המנחה משתנה לפי גודל הבהמה. חזקוני מבאר ש״והקריב על בן הבקר״ עניינו עם בן הבקר. כך הפסוק קובע את השיעור הגדול ביותר של המנחה: שלושה עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן, בהתאמה לגודלו של בן הבקר. השיעורים עולים בהדרגה מעישרון אחד לכבש, לשני עשרונים לאיל, ולשלושה עשרונים לבן הבקר. כך התורה יוצרת מערכת מדורגת ומדויקת של נסכים ומנחות, המתאימה את כמות התוספת לגודל הבהמה הקרבה.