וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

התורה משלימה את נסכי בן הבקר: ויין תקריב לנסך חצי ההין, אישה ריח ניחוח לה׳. רש״י מבאר ש״אישה ריח״ אינו מוסב אלא על המנחה והשמן, אבל היין אינו אישה, שאינו ניתן על האש - שכן היין נשפך לספלים ואינו נשרף על המזבח. כך הפסוק קובע את שיעור יין הנסך של בן הבקר: חצי ההין, השיעור הגדול ביותר, בהתאמה למנחת שלושת העשרונים. הערת רש״י מלמדת דיוק חשוב בלשון הפסוק: הכינוי ״אישה״, שעניינו קרבן הנשרף באש, מתייחס למנחה ולשמן בלבד ולא ליין, שכן היין אינו מוקרב על האש אלא נשפך. כך מושלמת מערכת נסכי שלוש הבהמות.