וְכִֽי־תַעֲשֶׂ֥ה בֶן־בָּקָ֖ר עֹלָ֣ה אוֹ־זָ֑בַח לְפַלֵּא־נֶ֥דֶר אֽוֹ־שְׁלָמִ֖ים לַֽיהֹוָֽה׃

התורה עוברת לבן הבקר: וכי תעשה בן בקר עולה או זבח לפלא נדר או שלמים לה׳. הפסוק פותח את דין נסכי בן הבקר, הגדול שבבהמות הקרבן, ומזכיר את סוגי הקרבנות שאליהם מתלווים הנסכים: עולה או זבח, בנדר או בשלמים. על פי הפשט, לאחר שפירטה התורה את נסכי הכבש והאיל, היא עוברת עתה לבהמה הגדולה ביותר, שנסכיה יהיו הגדולים ביותר, כפי שיפורט בפסוק הבא. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך התורה משלימה את שלוש מדרגות הנסכים - כבש, איל ובן בקר - כשכל מדרגה תואמת את גודל הבהמה ואת חשיבות הקרבן המובא לה׳.