בְּמִדְבַּר ט״ו · ל״ז

וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

במילים פשוטות

הפסוק פותח את פרשת ציצית: ויאמר ה׳ אל משה לאמר. אור החיים מבאר את טעם שינוי הלשון ״ויאמר״ במקום ״וידבר״ הרגיל, על פי מאמר חז״ל שכשראה משה את עונש המקושש נצטער, ובא ה׳ ואמר לו בלשון רכה. כך הפסוק פותח את מצוות ציצית בלשון ״ויאמר״ המיוחדת, המבטאת רכות ונחמה לאחר סיפור עונש המקושש. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. פתיחה זו מסמנת מעבר מן העונש החמור על חילול השבת אל מצווה חיובית ומעשית - הציצית - שתפקידה לסייע לאדם לזכור את המצוות ולהימנע מן החטא. הקשר בין הפרשות מלמד שהתורה מציעה כלי מעשי לשמירה על המצוות, ולא רק עונש על הפרתן.
מבוסס על אור החיים · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה לְמֵימָר

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה. טַעַם שִׁנּוּי פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאָמַר וַיֹּאמֶר, מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁבְּכֻלָּן הוּא אוֹמֵר ״וַיְדַבֵּר״, יִתְבָּאֵר עַל פִּי מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני) שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁרָאָה מֹשֶׁה מַעֲשֵׂה הַמְקוֹשֵׁשׁ אָמַר לִפְנֵי ה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין יִשְׂרָאֵל תְּפִלִּין וְזוֹכְרִין הַמִּצְווֹת, בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בַּמֶּה יִזְכְּרוּ? וְהֵשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי נוֹתֵן לָהֶם מִצְוַת צִיצִית שֶׁבָּהּ יִזְכְּרוּ וְכוּ׳, עַד כָּאן. לָזֶה אָמַר ״וַיֹּאמֶר״, פֵּרוּשׁ, אֲמִירָה הַמְּסַעֶדֶת אֶת הַלֵּב בִּמְבֻקָּשׁוֹ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל