דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

ועשו להם ציצת. עַל שֵׁם הַפְּתִילִים הַתְּלוּיִם בָּהּ, כְּמוֹ (יחזקאל ח'), "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי" (מנחות מ"ב). דָּ"אַ: ציצת עַל שֵׁם וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, כְּמוֹ "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב'):

תכלת. צֶבַע יָרֹק שֶׁל חִלָּזוֹן:

מַלֵל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְתֵימַר לְהוֹן וְיַעֲבְּדוּן לְהוֹן כְּרוּסְפְּדִין עַל כַּנְפֵי כְסוּתְהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל כְּרוּסְפְּדָא דְכַנְפָא חוּטָא דִתְכֶלְתָּא

ועשו להם ציצית. יתכן על שני פירושים האחד שיעשו ציצית כמו בציצית ראשי והם החוטים היוצאים שאינם ארוגים:

על כנפי בגדיהם. על כל בגד חלוק או מכנסים כי אם תחלקוה הנה הוא כדמות כנף:

פתיל תכלת. על הציצית. וטעם תכלת. בעבור שהוא כעין השמים:

ציצת - כמו: בציצת ראשי. קבוצת פתילים תלויין כשער הראש.

ועשו להם ציצת לא הניח הקב״‎ה דבר בעולם שלא נתנו בו מצוה לישראל יצא לחרוש ולא תחרוש בשור וחמור, לזרוע לא תזרע כלאים. לקצור כי תקצור קצירך. ללוש ראשית עריסותכם. שחט ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה. קן צפור שלח תשלח. בחיה ועוף ושפך את דמו וכסהו בעפר. נטע וערלתם ערלתו. ילדה זכר ימול בשר ערלתו. קבר את המת לא תתגודדו. מגלח לא תקיפו. בנה בית ועשית מעקה, וכתבתם על מזוזות. נתכסה בטלית ועשו להם ציצת.

על ציצת הכנף עם ציצית הכנף דוגמא על שדה הארץ פי׳‎ עם צצית הכנף שהיא לבן יתנו פתיל תכלת וכן אמרו רבותינו.

וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית וְגוֹ׳. כָּל תֹּכֶן הַפָּרָשָׁה צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי אֵיךְ יִזְכֹּר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳ עַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת. וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ זֶה הָעִנְיָן בִּשְׁנֵי דְּרָכִים. הַדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ בְּסִפְרֵי וּמְבִיאוֹ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (לב תתקמב): אָמַר לוֹ הקב״ה לְמֹשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הִסְתַּכְּלוּ בַּשָּׁמַיִם שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם - שֶׁמָּא שִׁנּוּ מִדָּתָם, אוֹ שֶׁמָּא עָלָה גַּלְגַּל חַמָּה מִן הַמַּעֲרָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמַח לַעֲשׂוֹת וְכוּ׳. וְכֵן הוּא אוֹמֵר לְעִנְיַן הַיָּם (ירמיה ה כב): ״הַאוֹתִי לֹא תִּירָאוּ וְגוֹ׳ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״, שֶׁמָּא שִׁנָּה מִדָּתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת וְאֵין יָכוֹל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ה כב): ״וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ״. מִכָּאן רְאָיָה שֶׁהַיָּם אֵינוֹ מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ מִיִּרְאָה, שֶׁהֲרֵי מִצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת וְאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַשָּׁמַיִם אֵינָן מְשַׁנִּים מִדָּתָם מֵאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ לַעֲשׂוֹת. וְהִנֵּה בְּעִנְיַן הַתְּכֵלֶת אָמְרוּ רז״ל (מנחות מג:): תְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא כָּבוֹד. וּבְוַדַּאי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁצְּבָעִים אֵלּוּ בְּדוֹמֶה לַדּוֹמֶה, כִּי אֵין תְּכֵלֶת דּוֹמָה לָרָקִיעַ אֶלָּא כָּל אֶחָד נוֹטֶה בְּצִבְעוֹ אֶל הַדּוֹמֶה לוֹ וְכָל אֶחָד עָמֹק מֵחֲבֵרוֹ. וּבְמַאֲמַר זֶה חָתַם כָּל הָעִנְיָן לוֹמַר מַה עִנְיַן הִסְתַּכְּלוּת בְּחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת לְשֶׁיִּזְכּוֹר עַל יְדֵי זֶה כָּל מִצְוֹת ה׳ וְלֹא יֵצֵא מִן הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, אֶלָּא לְפִי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם וְעַל יְדֵי שֶׁיִּסְתַּכֵּל בְּחוּט זֶה יִזְכֹּר אֶל הַיָּם הַדּוֹמֶה לוֹ בְּצִבְעוֹ, וְיִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הָיָה הַיָּם תָּמִיד נֶגֶד עֵינָיו, וְאָז יִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשֵׂה הַיָּם שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּדָּה אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה בְּקַל וָחֹמֶר שֶׁהִזְכִּיר בַּעַל הַמִּדְרָשׁ הָאוֹמֵר הִסְתַּכְּלוּ בַּיָּם, כִּי הִסְתַּכְּלוּ הַיְנוּ לְשׁוֹן צִיצִית, שֶׁהוּא נִגְזַר מִלְּשׁוֹן ״מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים״ (שיר ב ט), דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מֵצִיץ וּמִסְתַּכֵּל בַּיָּם שֶׁאֵינוֹ מְשַׁנֶּה מִדָּתוֹ, כָּךְ הוּא לֹא יְשַׁנֶּה בְּקַל וָחֹמֶר. וְאִם יַעֲבֹר אֲפִלּוּ עַל אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ הֲרֵי הוּא יוֹצֵא מִן הַמִּדָּה אֲשֶׁר מָדַד לוֹ ה׳ לוֹמַר עַד פֹּה תָבֹא וְלֹא תּוֹסִיף, בָּזֶה מֻתָּר וְזֶה אָסוּר.

אַךְ לְפִי שֶׁמִּן הַיָּם אֵין לִלְמֹד כִּי אִם לַעֲבֹד אֶת ה׳ מִיִּרְאָה, שֶׁהֲרֵי אָמַר בַּיָּם: וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּצְטַעֵר לַעֲשׂוֹת כו׳, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה׳ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם״, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמִּן הַיָּם אֵין לִלְמֹד, כִּי אִם הַיִּרְאָה מִלְּתָא זוּטַרְתִּי לְגַבֵּי מֹשֶׁה וּלְגַבֵּי כָּל דִּכְוָתֵהּ, אֲבָל אֵין זֶה סוֹף הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה וְעוֹבֵד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה גָּדוֹל מִן הַיָּרֵא אֱלֹהִים, וְהוּא הַנֶּהֱנֶה מִיְּגִיעַת כַּפָּיו בַּתּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות ח.), כִּי הָעוֹשֶׂה בְּשִׂמְחָה מֵאַהֲבָה נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַיְּגִיעָה, אֲבָל הַיָּרֵא אֵינוֹ נֶהֱנֶה מֵעֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה. עַל כֵּן אָמַר: וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר תָּמִיד בְּמַעֲשֵׂה הַיָּם יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הַיָּם תָּמִיד נֶגֶד עֵינָיו, וְאַחַר כָּךְ יִהְיֶה דּוֹמֶה גַּם כֵּן כְּאִלּוּ הוּא מִסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ תָּמִיד, כִּי יָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ וּמִמֶּנּוּ יִרְאֶה וְכֵן יַעֲשֶׂה, מָה הָרָקִיעַ אֵינוֹ מְשַׁנָּה מִדָּתוֹ וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁשָּׂמֵחַ לַעֲבֹד, כָּךְ יַעֲבֹד גַּם הוּא אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה מֵאַהֲבָה. וְאִם יֹאמַר הָעוֹבֵד ה׳, מַה יִּתְרוֹן לָעֹשֶׂה מֵאַהֲבָה עַל הָעוֹשֶׂה מִיִּרְאָה, עַל זֶה אָמַר: וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא כָּבוֹד, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר שֶׁמִּתּוֹךְ הָאַהֲבָה יָבֹא לִדְבֵקוּת הַשְּׁכִינָה מָקוֹם חָצְבָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה, כִּי כָל יָרֵא מִתְרַחֵק מִן זֶה שֶׁהוּא יָרֵא מִמֶּנּוּ, וְהָאוֹהֵב מִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִדָּבֵק בַּנֶּאֱהָב לוֹ, כִּי עַל כֵּן יָבֹא עַל שְׂכָרוֹ. נִמְצָא שֶׁהָאַהֲבָה תַּכְלִית הַהַצְלָחָה, כִּי עַל יָדָהּ יִזְכֶּה לִדָּבֵק בְּכִסֵּא כָּבוֹד, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּצִיץ וְיִסְתַּכֵּל בָּרָקִיעַ יִהְיֶה נִזְכָּר לְכִסֵּא כָּבוֹד עַל יְדֵי דִּמְיוֹן הַצְּבָעִים. וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ כָּאן רֶמֶז לְשָׂכָר נִגְלֶה שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה הַבָּא בִּזְכוּת הַיִּרְאָה, וּלְשָׂכָר נִסְתָּר הַבָּא בִּזְכוּת הָאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ברכות ח.) בְּנֶהֱנֶה מִיְּגִיעַ כַּפָּיו: אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא, עַל כֵּן נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ ״וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִית״ בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר, וְאַחַר כָּךְ ״וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִית״ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ וְנִגְלֶה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר. וְזֶהוּ טַעַם שְׁמוֹנָה חוּטִין חֲמִשָּׁה קְשָׁרִים סַךְ הַכֹּל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר כְּמִסְפַּר אַהֲבָה.

הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי הוּא, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת נִמְשְׁלוּ לְבֶגֶד, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט ח): ״בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים״. אָמְנָם יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם, כִּי סְתָם בֶּגֶד אָרוּג דַּוְקָא מִן חוּטִין הַרְבֵּה, כִּי חוּט אֶחָד אֵין בּוֹ כְּדֵי לְהִתְכַּסּוֹת, אֲבָל מַלְבּוּשׁ הַנְּשָׁמָה אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא אֲפִלּוּ בְּחוּט אֶחָד יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְכַסּוֹתָהּ, כִּדְדָרַשׁ ר׳ יוֹחָנָן (בסנהדרין קיא.): ״לִבְלִי חֹק״, לְמִי שֶׁלֹּא שָׁמַר אֲפִילּוּ חֹק אֶחָד, הָא אִם שָׁמַר אֲפִלּוּ חֹק אֶחָד נִצּוֹל מִגֵּיהִנֹּם. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, (אבות ד ב), וְאִם כֵּן מִיָּד כְּשֶׁעָשָׂה רַק מִצְוָה אַחַת הָיוּ כָּל הַמִּצְוֹת בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל מִכָּל מָקוֹם הַדָּבָר שֶׁהוּא בְּכֹחַ דּוֹמֶה כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ. וְזֶהוּ סוֹד הַחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת הַמַּזְכִּיר אֶת כָּל מִצְוֹת ה׳, כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה בֶּגֶד שָׁלֵם לַנְּשָׁמָה וְאֵינוֹ נִקְבָּר עָרֹם, עַד שֶׁיִּהְיֶה כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁרַק מִצְוָה אַחַת הָיְתָה בְּיָדוֹ וְנִתְעַרְטֵל מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ עוֹד מִצְוָה אַחַת הַמַּזְכֶּרֶת אֶת כָּל מִצְוֹת, וְהוּא ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ (ויקרא יט יח), וְאִם כֵּן חוּט אֶחָד יָכוֹל לְהָבִיא אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּכְלִית, כְּהוֹרָאַת לְשׁוֹן תְּכֵלֶת, וְזֶהוּ סוֹד מִסּוֹדוֹת הַתּוֹרָה.

דַּבֵּר וְגוֹ׳ וְאָמַרְתָּ. לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה חִיּוּב הַמִּצְוָה, וְיֵשׁ גַּם כֵּן מַעֲלָה וְכָבוֹד הַנִּמְשָׁךְ מִמֶּנָּה, לָזֶה אָמַר דִּבּוּר וַאֲמִירָה.

וְעָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳. טַעַם אָמְרוֹ וָא״ו בִּתְחִלַּת הָעִנְיָן, לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וַיֹּאמֶר״ שֶׁאָמַר מֹשֶׁה לַה׳: בִּימֵי הַחוֹל לוֹבְשִׁין תְּפִלִּין וְזוֹכְרִים וְכוּ׳ עַד כָּאן. לָזֶה כְּשֶׁבָּא לוֹמַר לוֹ שֶׁיַּעֲשׂוּ צִיצִית, יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת כִּי מִצְוָה זוֹ תִּהְיֶה בִּמְקוֹם תְּפִלִּין - רָצָה לוֹבֵשׁ תְּפִלִּין, רָצָה לוֹבֵשׁ צִיצִית בְּלֹא תְּפִלִּין, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאָר יָמִים, שֶׁבְּאֶחָד מֵהֶם יַסְפִּיק לִזְכִירַת הַמִּצְווֹת. לָזֶה אָמַר וְעָשׂוּ - וָא״ו מוֹסִיף, שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת וּמוֹסִיף מִצְוַת צִיצִית.

לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לוֹמַר לְדֹרֹתָם, לְצַד שֶׁלֹּא בָּאָה מִצְוָה זוֹ אֶלָּא לְזִכְרוֹן הַמִּצְווֹת כְּשֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר כְּשֶׁיָּבֹא דּוֹר קָדוֹשׁ וְטָהוֹר שֶׁאֵין צְרִיכִין לְזִכָּרוֹן זֶה אֵין צֹרֶךְ בְּצִיצִית, תַּלְמוּד לוֹמַר לְדֹרֹתָם.

עוֹד יִרְצֶה בְּהָעִיר לָמָּה כָּתַב לְדֹרֹתָם בְּאֶמְצַע פְּרָטֵי הַמִּצְוָה. אָכֵן לְצַד שֶׁיֵּשׁ בְּמִצְוַת צִיצִית שְׁנֵי דְּבָרִים - הַלָּבָן וְהַתְּכֵלֶת, הַלָּבָן יֶשְׁנוֹ בְּכָל זְמַן, וְהַתְּכֵלֶת יֵשׁ זְמַן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי, וְנִתְחַכֵּם ה׳ וְאָמַר לְדֹרֹתָם קוֹדֶם זִכְרוֹן הַתְּכֵלֶת לוֹמַר שֶׁהַלָּבָן לְדוֹרוֹתָם, אֲבָל תְּכֵלֶת כְּשֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא אֵין חִיּוּב בּוֹ. וַהֲגַם שֶׁהַתְּכֵלֶת אֵינוֹ מְעַכֵּב אֶת הַלָּבָן וְלֹא הַלָּבָן אֶת הַתְּכֵלֶת (מנחות לח.), אַף עַל פִּי כֵן הַלָּבָן הוּא בְּנִמְצָא לְדוֹרוֹת בְּלֹא הֶפְסֵק מַה שֶׁאֵין כֵּן הַתְּכֵלֶת.