הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה׃

התורה קובעת: האזרח בבני ישראל ולגר הגר בתוכם, תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. אבן עזרא מבאר ש״תורה אחת״ עניינו כזאת תורת החטאת, כלומר אותו דין חל על כולם. על פי הפשט, הפסוק קובע שוויון בין האזרח לגר בדין קרבן השגגה: תורה אחת לכולם. תרגום אונקלוס מוסר את הפסוק כלשונו. כך הפסוק חותם את דיני קרבן היחיד על שגגה בהדגשת השוויון: בין אזרח ובין גר, כל העושה בשגגה כפוף לאותו דין ומביא את אותו קרבן. עיקרון השוויון, החוזר לאורך הפרשה, מבסס יסוד מרכזי בעבודת ה׳ - שהגר המצטרף לעם ישראל שווה לאזרח בכל דיני הקרבנות והכפרה, בלא הבחנה במעמדם.