וַיֵּ֤רֶד הָעֲמָלֵקִי֙ וְהַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּהָ֣ר הַה֑וּא וַיַּכּ֥וּם וַֽיַּכְּת֖וּם עַד־הַֽחׇרְמָֽה׃ {פ}

העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא יורדים ומכים את העם ומכתים עד החרמה. רש״י מבאר ש״ויכתום״ הוא כמו ״ואכות אותו טחון״, כלומר מכה אחר מכה; ו״עד החרמה״ - שם המקום נקרא על שם המאורע. אבן עזרא מביא בשם רבי משה הכהן הספרדי שהיה ראוי להיות ״ויכיתום״, ומבאר שהנכון בעיניו שהמילה מפעלי הכפל והיא מילה זרה; ועל ״עד החרמה״ מביא שיש אומרים עד שהחרימום. כך הפסוק חותם את פרשת המעפילים בתבוסה קשה: העם שעלה בלא רשות ובלא ה׳ הוכה קשות בידי העמלקי והכנעני, ובכך התאמתה אזהרת משה, והתבררה חומרת הניסיון לתקן חטא בחטא.