וַיַּשְׁכִּ֣מוּ בַבֹּ֔קֶר וַיַּֽעֲל֥וּ אֶל־רֹאשׁ־הָהָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֶּ֗נּוּ וְעָלִ֛ינוּ אֶל־הַמָּק֛וֹם אֲשֶׁר־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃

העם משכימים בבוקר ועולים אל ראש ההר לאמר: הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה׳ כי חטאנו. רש״י מבאר ש״אל ראש ההר״ הוא הדרך העולה לארץ ישראל, ו״הננו ועלינו אל המקום״ עניינו אל ארץ ישראל אשר אמר ה׳ לתתה לנו; ו״כי חטאנו״ - על אשר אמרנו ״הלוא טוב לנו שוב מצרימה״. רשב״ם מבאר ש״אשר אמר ה׳״ עניינו שציוונו ללכת שם לרשת את הארץ, ו״כי חטאנו״ עניינו כאשר האמנו לעצת המרגלים. כך הפסוק מתאר את ניסיון התיקון הפזיז: העם, מתוך חרטה, מבקש לעלות מיד אל הארץ, אך זהו מהלך נמהר שלא נצטוו עליו, ומשה יזהיר אותם מפניו.