אִם־אַתֶּם֙ תָּבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת־יָדִ֔י לְשַׁכֵּ֥ן אֶתְכֶ֖ם בָּ֑הּ כִּ֚י אִם־כָּלֵ֣ב בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־נֽוּן׃

ה׳ ממשיך: אם אתם תבואו אל הארץ אשר נשאתי את ידי לשכן אתכם בה, כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון. אבן עזרא מבאר ש״נשאתי את ידי״ הוא כלשון בני אדם, כדרך המרים יד להישבע, שכן השמים למעלה; ו״כי אם כלב״ - שהקדים את כלב ליהושע לפי שהוא הקדים במעשה ״ויהס כלב״. כך הפסוק חוזר על השבועה בלשון שלילה: דור המדבר לא ייכנס לארץ, מלבד שני המרגלים הנאמנים כלב ויהושע. הקדמת כלב מלמדת על מעלת מעשהו, שהיה הראשון להשתיק את העם ולעמוד כנגד דיבת המרגלים, ולכן זכה להיזכר ראשון בין הנכנסים.